המשקיע לא יקבל את תמורת מכירת עסקת הנדל"ן בארה"ב

 בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.2019 (ע"א 26915-07-18, הנשיא ר' שפירא והשופטות ב' טאובר ו-ת' נאות פרי). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 31.5.2018 (ת"א 40994-09-15, השופט א' שדה)

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

מנדלבליט מתנגד להסדר הפשרה של הוטלס - תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס מבזק לייב

ברקעה של הבקשה שהוגשה עומד סכסוך הנוגע לעסקת מקרקעין בארצות הברית. לצורך הדיון בבקשה ציין בית המשפט בהחלטתו, כי המבקש 1 (להלן: המבקש) ביצע השקעה בעסקה בנדל"ן בארה"ב באמצעות שתי חברות בבעלותו ובשליטתו, הן המבקשות 3-2, וכי המשיב היה אחד ממנהליה של חברה אחרת, חברת 1431 ACND, שההשקעה בוצעה באמצעותה. על-פי הנטען, חלק מן המקרקעין נמכרו בסופו של דבר בשנת 2012 אך המבקש לא קיבל את חלקו בתמורה, בניגוד למשקיעים אחרים. בהמשך לכך, הוגשה תביעתם של המבקשים שעמדה על סכום של כ-700,000 שקל. בעיקרו של דבר, נטען בתביעה כי המשיב מעל בכספי המבקשים, הפר חובות אמון, התעשר שלא כדין, וביצע עוולת גזל.

 

בית משפט השלום דחה את התביעה, בקבעו כי המבקשים לא הרימו את הנטל הנדרש להראות כי עומדת להם עילת תביעה או כי הם זכאים לסעד, ביחד או לחוד, מהמשיב. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי לכאורה הפורום הנאות לבירור התביעה אינו בישראל. כמו כן, בית משפט השלום אף מתח ביקורת על התנהלותו של המבקש וציין כי היא לקתה ב"שיהוי בלתי נתפס". לצד זאת, בית משפט השלום ביקר גם את התנהלותו של המשיב בהליך, ולכן חייב את המבקש בהוצאות בשיעור נמוך יחסית.

 

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ואילו המשיב הגיש ערעור שכנגד בעניין ההוצאות. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים. בעיקרו של דבר,  בית המשפט המחוזי חזר ודן בכל אחת מעילות התביעה המקוריות שהעלו המבקשים וקבע כי דינן להידחות (הגם שקיבל טענות מסוימות ביחס לחלק מהיבטיו של פסק הדין). כמו כן, בית המשפט המחוזי סמך את ידו על הביקורת שמתח בית משפט השלום על התנהלותו של המשיב בהליך.

בבקשת רשות הערעור לעליון טענו המבקשים כי עניינם מעלה שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לחובותיו של מנהל חברה. המבקשים אף טוענים כי בקביעותיהן של הערכאות הקודמות נפלו שגיאות רבות, כך שנגרם להם עיוות דין.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בניגוד לטענות המבקשים לא נמצא כי המקרה מעורר סוגיה עקרונית בדיני חברות. קביעותיהן של הערכאות הקודמות נסבות על ממצאי עובדה ועל יישום הדין במקרה ספציפי זה. בית המשפט העליון אף לא השתכנע כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, מה גם שטענותיהם של המבקשים נבחנו ונידונו בפירוט.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.