מאמרים

נועם קוריס כותב על שיווק באינטרנט לעסקים

עסקים קטנים ובינוניים וחוק הספאם- כיצד עסקים קטנים ובינוניים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק/ עו"ד נועם קוריס.

איך מפרסמים בלי להסתבך ?

אפשר לפרסם גם לפי חוק דואר הזבל. ס' 30(א) ל חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008 המוכר כחוק דואר הזבל או חוק הספאם. החוק מאפשר בתנאים מסוימים לפרסם ללקוחות העסק באמצעות האינטרנט, בדואר אלקטרוני ואפילו באמצעות פקסים ומסרונים ( SMS ). מומלץ לדעת את הכללים החדשים שיש לעמוד בהם, בכדי שהפרסום של העסק יהיה בהתאם לכללים ויביא לקוחות חדשים וחוזרים לעסק ללא תביעות אזרחיות, כפי שהחוק מעודד.

החוק בישראל קבע פיצוי של עד 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק לכל נמען שקיבל הודעה אלקטרונית שלא לפי הכללים. מאז כניסת חוק דואר הזבל ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הוגשו בישראל תביעות אזרחיות פרטיות לבתי המשפט ובמספר מקרים אף הוגשו לפי אותו החוק, גם תביעות ייצוגיות .

חוק דואר הזבל מעודד אכיפה אזרחית ולפיו ביקשו התובעים בתביעות הייצוגיות לייצג את כלל נמעני הדואר הפרסומי האסור לטענתם, כך שדרשו מהעסקים ששלחו את ההודעות הפרסומיות סכומים של מיליוני שקלים כפיצוי, ללא הוכחת נזק.

התביעות הייצוגיות שהוגשו טרם הוכרעו בטווח הזמן הקצר יחסית מאז כניסת החוק, אך ניכר שבבתי המשפט בערכאות הנמוכות החלה מגמה של עליה בסכומים הנפסקים. בבתי המשפט נרשמות לאחרונה פסיקות רבות והולכות של הסכומים המקסימאליים לפיצוי בגין כל הודעה, כאשר התובעים שכנעו שההודעות הפרסומיות נשלחו ללא הסכמתם ושלא לפי החוק.

חשוב לומר, שלמרות שנוסח החוק החדש כולל גם סנקציה פלילית, משטרת ישראל פרסמה שאין בכוונתה לאכוף את חוק דואר הזבל והיא מותירה בינתיים את אכיפתו לנמענים עצמם באמצעות אכיפה אזרחית.

  פרסומים אלקטרוניים בעולם

הנתונים שמסרו ספקיות האינטרנט בישראל וברחבי העולם עד לפני מספר שנים לימדו, שלמעלה מ- 80% מתעבורת הדואר האלקטרוני הוא דואר זבל בלתי רצוי, עד כדי איום על המשך מתן שירותי הדואר האלקטרוני הרגילים.

לאחר הסדרת דרכי הפרסומת באמצעות דואר אלקטרוני בארה"ב ובאירופה הסדיר גם המחוקק הישראלי את המותר והאסור בשיווק אל תיבות המייל בישראל, תוך שיצר מנגנון המשלב את החקיקה בארה"ב ( (opt-out .והחקיקה באירופה ( (opt-in .

עקרונות המנגנון האמריקאי הנם שניתן לשלוח דואר פרסומי כל זמן שהנמען לא ביקש במפורש להפסיק לקבלו. המנגנון האירופאי אימץ את הגישה על פיה ניתן לשלוח דואר פרסומי רק לנמען שהסכים מראש ובפעולה אקטיבית לקבל את דבר הפרסומת.

בישראל לאחר דיונים ומגוון לא מבוטל של הצעות חוק פרטיות וממשלתיות שהונחו על שולחנן של וועדות המדע והחקיקה במהלך השנים, התגבש מנגנון ישראלי ייחודי המשלב בין גישת ה-   opt-in לגישת ה- opt-out

חוק דואר הזבל הישראלי

החוק בישראל הפריד בין פרסום באמצעות עלוני נייר אל תיבות הדואר הקונבנציונאליות ובחר להתיר ולא להגביל את הפרסומות בדרך זו, כך שהתמקד רק בפרסומות שנשלחות באמצעים אלקטרוניים.

ההגבלה שנקבעה בישראל על הפרסום באמצעים האלקטרוניים נבעה מהרצון לרסן את היכולות הטכנולוגית שהתפתחו ושאפשרו לשלוח בקלות ובעלויות נמוכות, פרסומים לא רצויים ובלתי מבוקרים, שעמדו לדעת המחוקק, להציף מיליוני תיבות מייל אישיות, פקסים וטלפונים סלולאריים.

גם במקרים בהם הותר לפרסם על ידי משלוח הודעות פרסומיות נקבעו כללים רגולאטורים שנועדו להגן על מקבלי ההודעות הפוטנציאלים.

באילו אמצעים טכנולוגיים מותר לפרסם ?

מלבד עלוני הנייר עודד המחוקק את העסקים לפרסם באינטרנט באמצעות באנרים (פס פרסום), או מאמרים שיווקים שמפורסמים על גבי אתרי האינטרנט ומוצגים לעיני כל אך אינם פולשים אל תיבות המייל הפרטיות, בצורה בלתי מוזמנת.

מטרת החוק הינה למנוע את משלוח ההודעות הפרסומיות למי שאינו מעוניין בהן ולכן מותר לשלוח בישראל הודעות פרסומיות לרשימות תפוצה שנמעניהן אישרו מראש ובצורה אקטיבית את קבלת דברי פרסומות מהשולח, בצורה מפורשת.

קיים רצון לעודד גם פנייה אל לקוחות קיימים או לקוחות פוטנציאליים שקיימו מגע כלשהו עם העסק בעבר והשאירו את פרטיהם מרצונם. לכן, מותר לשלוח הודעות פרסומיות לאלו שמסרו את פרטיהם, ככל שניתנה להם הודעה מראש שייתכן ויישלחו אליהם הודעות פרסומיות. במקרים כאלו התנאי הוא שהפרסומות שתשלח תהיה בקשר למוצר או שירות דומים, לאלו שלגביהם התעניינו בעבר.

במקרים שהלקוחות עצמם הם בתי עסק, מתיר החוק לפנות גם בפנייה חד פעמית בתנאי שפניה יחידה זו לא תהיה בעצמה פניה פרסומית, אלה תהיה פניה לקבלת הסכמת הנמען לכך שישלחו לו על ידי העסק בעתיד, הודעות פרסומיות.

על מה חשוב להקפיד ?

בכל מקרה בו נחליט לפרסם על ידי האמצעים האלקטרוניים המנויים בחוק עדיין חשוב להקפיד תמיד לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה שלנו בכל עת ובדרך פשוטה, קלה וללא עלויות מיוחדות.

ניכר שבתי המשפט החמירו במיוחד עד כה עם עסקים שהמשיכו לשלוח הודעות פרסומיות לנמענים גם לאחר שהתבקשו להפסיק לשלוח פרסומים לאותם הנמענים.

המחוקק קבע כללים מיוחדים לגבי דרך ההודעה לנמענים על זכותם לדרוש את הפסקת שליחת הפרסומות אליהם ונקבעו גם קביעות רגולציה להגנה על הנמנעים ולמשל חובת המפרסם לציין שת שמו וזהותו ואף לציין בשורת הכותרת של הודעת המייל הפרסומי, שמדובר בפרסומות.

• עורך דין נועם קוריס עוסק בייעוץ ומתן חוות דעת לעסקים בתחום השיווק האלקטרוני.
• לנוסח המאמר שפורסם בדהמרקר מאת עורך דין נועם קוריס

---

אודות כותב המאמר

עורך דין נועם קוריס מייסד משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' 

פורסם על ידי נועם קוריס עורכי דין  http://www.kurislaw.com,

מקור המאמר: www.maker.co.il

יום שישי 25 אפריל 2014

מאמרים

נועם קוריס כותב על שיווק באינטרנט לעסקים

עסקים קטנים ובינוניים וחוק הספאם- כיצד עסקים קטנים ובינוניים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק/ עו"ד נועם קוריס.

איך מפרסמים בלי להסתבך ?

אפשר לפרסם גם לפי חוק דואר הזבל. ס' 30(א) ל חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008 המוכר כחוק דואר הזבל או חוק הספאם. החוק מאפשר בתנאים מסוימים לפרסם ללקוחות העסק באמצעות האינטרנט, בדואר אלקטרוני ואפילו באמצעות פקסים ומסרונים ( SMS ). מומלץ לדעת את הכללים החדשים שיש לעמוד בהם, בכדי שהפרסום של העסק יהיה בהתאם לכללים ויביא לקוחות חדשים וחוזרים לעסק ללא תביעות אזרחיות, כפי שהחוק מעודד.

החוק בישראל קבע פיצוי של עד 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק לכל נמען שקיבל הודעה אלקטרונית שלא לפי הכללים. מאז כניסת חוק דואר הזבל ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הוגשו בישראל תביעות אזרחיות פרטיות לבתי המשפט ובמספר מקרים אף הוגשו לפי אותו החוק, גם תביעות ייצוגיות .

חוק דואר הזבל מעודד אכיפה אזרחית ולפיו ביקשו התובעים בתביעות הייצוגיות לייצג את כלל נמעני הדואר הפרסומי האסור לטענתם, כך שדרשו מהעסקים ששלחו את ההודעות הפרסומיות סכומים של מיליוני שקלים כפיצוי, ללא הוכחת נזק.

התביעות הייצוגיות שהוגשו טרם הוכרעו בטווח הזמן הקצר יחסית מאז כניסת החוק, אך ניכר שבבתי המשפט בערכאות הנמוכות החלה מגמה של עליה בסכומים הנפסקים. בבתי המשפט נרשמות לאחרונה פסיקות רבות והולכות של הסכומים המקסימאליים לפיצוי בגין כל הודעה, כאשר התובעים שכנעו שההודעות הפרסומיות נשלחו ללא הסכמתם ושלא לפי החוק.

חשוב לומר, שלמרות שנוסח החוק החדש כולל גם סנקציה פלילית, משטרת ישראל פרסמה שאין בכוונתה לאכוף את חוק דואר הזבל והיא מותירה בינתיים את אכיפתו לנמענים עצמם באמצעות אכיפה אזרחית.

  פרסומים אלקטרוניים בעולם

הנתונים שמסרו ספקיות האינטרנט בישראל וברחבי העולם עד לפני מספר שנים לימדו, שלמעלה מ- 80% מתעבורת הדואר האלקטרוני הוא דואר זבל בלתי רצוי, עד כדי איום על המשך מתן שירותי הדואר האלקטרוני הרגילים.

לאחר הסדרת דרכי הפרסומת באמצעות דואר אלקטרוני בארה"ב ובאירופה הסדיר גם המחוקק הישראלי את המותר והאסור בשיווק אל תיבות המייל בישראל, תוך שיצר מנגנון המשלב את החקיקה בארה"ב ( (opt-out .והחקיקה באירופה ( (opt-in .

עקרונות המנגנון האמריקאי הנם שניתן לשלוח דואר פרסומי כל זמן שהנמען לא ביקש במפורש להפסיק לקבלו. המנגנון האירופאי אימץ את הגישה על פיה ניתן לשלוח דואר פרסומי רק לנמען שהסכים מראש ובפעולה אקטיבית לקבל את דבר הפרסומת.

בישראל לאחר דיונים ומגוון לא מבוטל של הצעות חוק פרטיות וממשלתיות שהונחו על שולחנן של וועדות המדע והחקיקה במהלך השנים, התגבש מנגנון ישראלי ייחודי המשלב בין גישת ה-   opt-in לגישת ה- opt-out

חוק דואר הזבל הישראלי

החוק בישראל הפריד בין פרסום באמצעות עלוני נייר אל תיבות הדואר הקונבנציונאליות ובחר להתיר ולא להגביל את הפרסומות בדרך זו, כך שהתמקד רק בפרסומות שנשלחות באמצעים אלקטרוניים.

ההגבלה שנקבעה בישראל על הפרסום באמצעים האלקטרוניים נבעה מהרצון לרסן את היכולות הטכנולוגית שהתפתחו ושאפשרו לשלוח בקלות ובעלויות נמוכות, פרסומים לא רצויים ובלתי מבוקרים, שעמדו לדעת המחוקק, להציף מיליוני תיבות מייל אישיות, פקסים וטלפונים סלולאריים.

גם במקרים בהם הותר לפרסם על ידי משלוח הודעות פרסומיות נקבעו כללים רגולאטורים שנועדו להגן על מקבלי ההודעות הפוטנציאלים.

באילו אמצעים טכנולוגיים מותר לפרסם ?

מלבד עלוני הנייר עודד המחוקק את העסקים לפרסם באינטרנט באמצעות באנרים (פס פרסום), או מאמרים שיווקים שמפורסמים על גבי אתרי האינטרנט ומוצגים לעיני כל אך אינם פולשים אל תיבות המייל הפרטיות, בצורה בלתי מוזמנת.

מטרת החוק הינה למנוע את משלוח ההודעות הפרסומיות למי שאינו מעוניין בהן ולכן מותר לשלוח בישראל הודעות פרסומיות לרשימות תפוצה שנמעניהן אישרו מראש ובצורה אקטיבית את קבלת דברי פרסומות מהשולח, בצורה מפורשת.

קיים רצון לעודד גם פנייה אל לקוחות קיימים או לקוחות פוטנציאליים שקיימו מגע כלשהו עם העסק בעבר והשאירו את פרטיהם מרצונם. לכן, מותר לשלוח הודעות פרסומיות לאלו שמסרו את פרטיהם, ככל שניתנה להם הודעה מראש שייתכן ויישלחו אליהם הודעות פרסומיות. במקרים כאלו התנאי הוא שהפרסומות שתשלח תהיה בקשר למוצר או שירות דומים, לאלו שלגביהם התעניינו בעבר.

במקרים שהלקוחות עצמם הם בתי עסק, מתיר החוק לפנות גם בפנייה חד פעמית בתנאי שפניה יחידה זו לא תהיה בעצמה פניה פרסומית, אלה תהיה פניה לקבלת הסכמת הנמען לכך שישלחו לו על ידי העסק בעתיד, הודעות פרסומיות.

על מה חשוב להקפיד ?

בכל מקרה בו נחליט לפרסם על ידי האמצעים האלקטרוניים המנויים בחוק עדיין חשוב להקפיד תמיד לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה שלנו בכל עת ובדרך פשוטה, קלה וללא עלויות מיוחדות.

ניכר שבתי המשפט החמירו במיוחד עד כה עם עסקים שהמשיכו לשלוח הודעות פרסומיות לנמענים גם לאחר שהתבקשו להפסיק לשלוח פרסומים לאותם הנמענים.

המחוקק קבע כללים מיוחדים לגבי דרך ההודעה לנמענים על זכותם לדרוש את הפסקת שליחת הפרסומות אליהם ונקבעו גם קביעות רגולציה להגנה על הנמנעים ולמשל חובת המפרסם לציין שת שמו וזהותו ואף לציין בשורת הכותרת של הודעת המייל הפרסומי, שמדובר בפרסומות.

• עורך דין נועם קוריס עוסק בייעוץ ומתן חוות דעת לעסקים בתחום השיווק האלקטרוני.
• לנוסח המאמר שפורסם בדהמרקר מאת עורך דין נועם קוריס

---

אודות כותב המאמר

עורך דין נועם קוריס מייסד משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' 

פורסם על ידי נועם קוריס עורכי דין  http://www.kurislaw.com,

מקור המאמר: www.maker.co.il

יום שישי 25 אפריל 2014

נועם קוריס – צוחקים מקידום אתרים

נועם קוריס – צוחקים מקידום אתרים

לפני כמה חודשים הייתי נוכח בפגישה הזויה, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים הכי טוב במדינת ישראל, בעיקר אתרים של עורכי דין.

אותו אדם הזוי ניסה לשכנע אותי שהוא מקדם האתרים הכי טוב ושאין בכל ישראל מישהו יותר טוב ממנו. בכלל הוא ניסה לטעון שהוא כל כך תותח בתחום שאפילו גוגל רוצים לשכור את שירותיו לקדם לעצמם את האתר.

כבר שמעתי סיפורים לפני זה על מקדמי אתרים שמקדמים את שמו של מנכ"ל חברה זו או אחרת בגוגל, בכדי להשיג את התוצאה בעמוד הראשון של גוגל במנוע החיפוש, וכך להשיג ממנו תשומת לב ולהראות כמה הם טובים בקידום.

יש בזה משהו, מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו וחושב שאותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת טובה.

בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים.

אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.

באתר שהקים על הדומיין נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:

"נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב נועם קוריס רואה קיר קורס וקורא לנועם קוריס שיציל מהקיר הקורס כי נועם קוריס הוא עו"ד נועם קוריס משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים שכהוא במשרד עורכי דין נועם קוריס או נ. קוריס..."

בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, הכניס אותו מקדם אתרים גם את שמי עם טעויות וכל מיני עוויתות, למשל:

"נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס נועםם קוריס נועם קוריסס נועם קורים נוועם קוריס נועם קוריס נ קורס נ קוריסס נועם קוריסק קריס קוריסים קוריסון קוריסו קוריסלו נועם קוריס קוריססס קוריס נוע אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם..."

המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים בכתובת נועם-קוריס.קום.

האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים, נועם קוריס בפורום דתיים, נועם קוריס בפורום מתנדבים, נועם קוריס בפורום מחשבים, נועם קוריס בפורום דיני מיסים וזו רק ההתחלה...

בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו...

ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.

אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:

"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא XXXX אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה..."

עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.

הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים.

לא שאלתי אותם עדיין (את עורכי הדין)  האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה שאותם עורכי דין יעזרו בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.

אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים  ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל...

אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.

ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר, אקדמיקס, ורידר, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, וואלה, NRG או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס.

אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים.

הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לכל מקדמי האתרים, הטובים והטובים יותר.

הצעת חוק לחשיפת פרטי טוקבקיסטים

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של  חבר הכנסת                   זבולון אורלב

                                                                                     

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מעוול), התש"ע–2010

הוספת סעיף 9א	1.	בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965[1], אחרי סעיף 9 יבוא:
		"חשיפת פרטי מעוול			9א.	(א)      אדם הסבור כי מידע שתוכנו מהווה עוולה של לשון הרע כנגדו הופץ ברשת האינטרנט ומעוניין לתבוע את המפיץ, רשאי להגיש המרצת פתיחה כנגד ספק שירותי האינטרנט המחזיק ברשותו את פרטי המפיץ על מנת שזה יחשוף את זהותו של מפיץ המידע; לענין סעיף זה, "מפיץ" – הגורם לפרסום המידע, למעט אתר האינטרנט בו התפרסם המידע.
						(ב)       המרצת הפתיחה תוגש לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה העיקרית בליווי תצהיר על כוונתו של מגיש ההמרצה להגיש תביעת לשון הרע כנגד מפיץ המידע.
						(ג)       הוכח להנחת דעתו של בית משפט כי קיים חשש של ממש שתוכנו של המידע שהופץ מכיל לשון הרע על המבקש והתשתית העובדתית שהונחה לפניו מקימה עילת תביעה לפי חוק זה יורה לספק שירותי האינטרנט על הגשת פרטי המפיץ לבית המשפט לצורך עיונו באלה.
						(ד)       סבר בית המשפט, לאחר עיונו בתשתית העובדתית המצויה בידיו, כי ניתן באמצעות הפרטים שבידו לזהות באופן ברור את מפיץ המידע, יורה לספק שירותי האינטרנט למסור לנפגע את הפרטים שברשותו.
						(ה)      על אף האמור בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד), רשאי בית המשפט לדחות את המרצת הפתיחה מטעמים מיוחדים שירשמו.
						(ו)       מגיש המרצת הפתיחה יישא בעלויות הפקת פרטי המפיץ".

דברי הסבר

רשת האינטרנט היא "כיכר העיר" החדשה שהכול שותפים לה. המדיום החדש והמרחב הווירטואלי מצוי בכל ופתוח לכל. הכלים שהרשת מציעה מאפשרים קבלת מידע והעברתו, "האזנה" לדעות של אחרים והשמעתן של דעות עצמיות. חלק מהצלחתו של השיח המתקיים ברשת האינטרנט נזקף לשמירת האנונימיות של המשתתפים בו שהיא לעיתים תנאי לעצם האפשרות והנכונות להתבטא, ופעמים שהיא אף חלק מן המסר הגלום בביטוי. אולם, אף על פי  שהאנונימיות משרתת תכליות חשובות בהקשר של חופש הביטוי אין הצדקה ליצור חיסיון גורף להבטחתה, כך הוא בודאי הדבר שעה שהיא משמשת מחסה לעושי עוולה. העלאתה של האנונימיות לדרגת מעין קדושה, אינה יכולה להפוך אותה למפלטו ומקלטו של הנבל.

סוגיות רבות מתחום האינטרנט, ובכללן מערכת היחסים בין לקוחות וספקים, או בין גולשים ומפעילי אתרים, טרם הוסדרו בחקיקה - ואין חולק שיש צורך מובהק לעשות כן. אומנם דומה כי לעת הזאת התפתחה בעניין פסיקה הבאה לענות על החוסר החקיקתי הקיים, אלא שזו טרם הצליחה להסדיר את הנושא באופן מוצלח כך שיקבעו כללים ברורים בעניין.

פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ שניתן לאחרונה עסק בבעיה הכאובה והשכיחה של חוסר יכולתו של אדם הנפגע מפרסום לשון הרע כנגדו ברשת האינטרנט  לתבוע את המעוול שפגע בו וזאת בשל העובדה שהאחרון חוסה תחת מסך ערפל האנונימיות. פסק הדין הבהיר את הצורך המשפטי הברור בדבר חקיקה אשר יסדיר את העילה החוקית לחיובם של ספקי האינטרנט לחשיפת פרטיו של לקוח אנונימי המפרסם לשון הרע ברשת. בנוסף עמד פסק הדין על ההבדלים הקיימים ביחס לסדרי הדין בין הערכאות השונות שהכירו בפועל בעילה זו.

חוק זה שם לו למטרה לעגן את עילתו של הנפגע לחשיפת פרטי המעוול ולהסדיר את סדרי הדין על פיהם יתנהל הדיון.

החוק קובע כי אדם אשר הופצה נגדו לשון הרע ברשת האינטרנט רשאי להגיש המרצת פתיחה כנגד ספק האינטרנט על מנת שזה יחשוף את פרטי המעוול. להמרצת הפתיחה יצורף תצהיר לפיו בכוונתו להגיש תביעה בגין עוולה של לשון הרע כנגד מפיץ המידע.

כדי להימנע ממצב בו הנפגע יעשה שימוש לרעה בהליך זה של חשיפת פרטים לצורכי נקמנות או הרתעתם של בעלי דעה שלילית לגביו וכדי להימנע ממקרים בהם נחשפים פרטיו של הלקוח ומסתבר למפרע שאלה אינם שייכים ללקוח פרטי, אלא לרשתות ציבוריות דוגמת בתי קפה-אינטרנט, מקומות עבודה וכדומה יוצר החוק מנגנון המאזן בין האינטרסים השונים. מחד מגן החוק על זכותו של נפגע לשמור על שמו הטוב וזאת מבלי להכביד על מימושה ברשימה ארוכה של תנאי סף בהם עליו לעמוד ומאידך מגן החוק על האינטרס הציבורי הטמון בעצם קיומה של ביקורת. כן מקפיד החוק שלא להטריח לשווא את ספקי האינטרנט בהפקתו של מידע שלא ישמש בעתיד בסיס נאות לתביעה ראויה.

המנגנון קובע כי לאחר שבית המשפט השתכנע כי קיים חשש שהמידע שפורסם מהווה לשון הרע יקבל הנ"ל מספק האינטרנט את פרטי מפיץ המידע ויבחן לאורם את סיכויי זכייתו של הנפגע בתביעה עתידית שתוגש כנגד מפיץ המידע. כלל זה מאפשר להימנע מחשיפת מידע שלא יוכל להועיל בתביעה עתידית במקרה ואין אפשרות אמיתית לקשור בין פרטי המידע למעוול ספציפי. החוק מסתפק באופן עקרוני בעמידתו של הנפגע בדרישת סף זו וקובע כי במקרה הרגיל יורה בית המשפט בהעברת פרטי המפיץ לנפגע ללא חיובו של האחרון בעמידה בתנאים נוספים.

ואולם החוק, כאמור, מכיר בסכנה האפשרית של ניצול המנגנון החדש לצרכים לא ראויים ועל כן מותיר הוא בידי בית המשפט שיקול דעת מסוים. החוק קובע כי בית המשפט רשאי מטעמים מיוחדים שירשמו לדחות את בקשתו של הנפגע. דוגמא לטעמים שכאלה היא מקרים בהם נראה כי על אף שהתגבשה עילה לדרוש את חשיפת פרטיו של מפיץ המידע, מעוניין הנפגע בחשיפת פרטים אלה לצרכים לא ראויים של נקמנות, השתקת מתנגדים וכדומה. במקרים אלה ידחה בית המשפט את בקשתו של הנפגע. כן רשאי בית המשפט לקבוע כי בקשתו של הנפגע לחשיפת פרטי המפיץ לא תענה בשל כך שהדברים מהווים זוטי דברים, או שהנ"ל לא יצאו מגדר הבעת דעה שלילית וכדומה.

הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח - 2008 (הצעת חוק ממשלתית מס' 356) שהוגשה ביום 14.1.08 הסדירה באופן חלקי במסגרת סעיף 13 את הנושא בו עוסקת הצעת החוק הנוכחית, תוך שהיא מטפלת באופן עקרוני בלבד ביצירתה של עילת תביעה של הנפגע כנגד ספק האינטרנט. אולם בשונה מהצעה זו, הצעת החוק הממשלתית לא הסדירה בחקיקה ראשית את סדרי הדין. כמו כן, בניגוד להצעת החוק הנוכחית המצטמצמת לדרכי הטיפול בפגיעה הנעשית על דרך של עוולת לשון הרע, סעיף 13 להצעת החוק הממשלתית התייחס בנוסף לכך לפגיעה בקניינו הרוחני של הנפגע.

---

[1] ס"ח התשכ"ה, עמ' 240

נועם קוריס עורכי דין - מאמרים

נטל ההוכחה בתביעה על פי שטר

עורך דין נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות' עורכי דין

כלל מוכר במשפט הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה וכאשר אדם מבקש מבית המשפט לפסוק לזכותו עליו להוכיח לבית המשפט שהוא אכן זכאי לפסיקה שהוא מבקש.

הנתבע, רשאי להביא ראיות פוזיטיביות לכך שאינו חייב בסעד לגביו הוא נתבע אך במידה ואף אחד מהצדדים לא יצליח להוכיח את טענתיו יצא מכך הנתבע נשכר, לאור כלל המוציא מחברו.

כאשר התובע אוחז בשיק משתנה נטל ההוכחה ומועבר למושך השיק, שכתב את השיק חתם עליו.

נקודת המוצא היא, כי נטל ההוכחה על מושך השיק לסתור כי השיקים נמסרו ללא תנאי כאמור בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) שכותרתו "חזקה במסירה":

"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

לא רק שנטל ההוכחה על הטוען למסירה על תנאי, אלא שעליו לסתור שתי חזקות העומדות לזכותו של האוחז בשטר. וכך נאמר בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989):

"הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי – כאמור בסעיף 20 הנ"ל ­חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר …[ ]….(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה".

(עוד על הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה כי נתקיים התנאי למימוש השטר ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659 (1991). על הנטל להוכיח קיומו של תנאי חיצוני לשטר וכי התנאי שמסירת השטר הותנתה בו לא התקיים ראו: סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997)).

הנטל להוכיח שהחלפת שטר בשטר אחר סילקה או הפקיעה את השטר המקורי, מוטל על הטוען. מטעם זה דורשת פקודת השטרות כי אוחז שטר שויתר על זכויותיו כלפי כל צד לשטר, יעשה הויתור בכתב (סעיף 62 לפקודת השטרות) וכי מקום בו אבד השטר, יכול האוחז לבקש את המושך שייתן לו שטר חלופי, תוך מתן ערובה למושך כי ישפה אותו כלפי כל אדם אם יימצא השטר שאבד (סעיף 69 לפקודת השטרות) (וראו גם דורון תמיר ויצחק יערי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (מהדורה שנייה) 1 (2001)).

גם כאשר בשטר ביטחון עסקינן, יש להבחין בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, וניתן לסווג את שטרי הביטחון לשלושה סוגים עיקריים:

האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון (ראו, לדוגמה, ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565 (1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד.

השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי. דהיינו, הלקוח משעבד לבנק נכס ממנו ייפרע אם הלקוח לא יסלק את האשראי, והנכס המשועבד הוא הזכות השטרית של הלקוח כלפי צד שלישי מושך השיק.

השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים (תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי "שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) והוא חופף במידת מה את הסוג הראשון של שטרי בטחון כנזכר לעיל.

 (על הסוג הראשון והשני של שטרי בטחון, ראו שלום לרנר "שטר בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך" משפטים יז 71, 77-75 (תשמ"ז)). על הסוג השלישי של שטר בטחון ודוגמאות לשימוש שנעשה במונח "שטר ביטחון", ראו לרנר, שטרות, בעמ' 312-310. לסיווג של שטרי הביטחון למיניהם, תוך הבחנה בין שטר שעליו נכתב "לבטחון" לשטר שלא נכתב עליו דבר, ראו מנחם מאוטנר "'שטר הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205 (התשמ"ז) (להלן: מאוטנר, שטר הבטחון)).

הנה כי כן, כאשר נתבע בגין שטר מבקש לטעון טענות כנגד השיק או כנגד סחירותו של השיק רובץ נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח את טענותיו.

נתבע שטוען שהשיק שמסר לא היה אמור להיפרע ושכל מטרתו הנה בטחון יצטרך להוכיח את טענותיו ובמידה ולא יצליח להוכיח את טענותיו יזכה התובע בדין, לאור היפוך נטל ההוכחה בתביעות שיטריות והשתת נטל ההוכחה על הנתבע.

דין משמעתי של עורכי דין בארץ ובעולם

נועם קוריס כותב על דיני האתיקה - בארץ ובעולם

ערכנו השוואה של מערכות דיני האתיקה של עורכי דין בעולם ובישראל/

מאת נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס עורכי דין

הסקירה הקצרה של זכויות עורכי הדין בישראל, חודרת במהרה למעמקי חברה ושלטון, עת הזכות לייצוג ולהגנת האדם מפני הרשויות השונות, והקשר האזרחי מול מערכת השלטון, הם העומדים האמיתיים, על לשון המאזניים.

המאמר, בתקופת טרום בחירות, עת פרקליטו של ראש הממשלה המכהן, נחקר תחת אזהרה, יחבר את הקורא אל דקויות הקשר שבין אדם ומדינה, באור דמותו של עורך הדין, במדינת ישראל.

מטרותיה של לשכת עורכי הדין, אשר פורסמו ביום 06.11.2002 מצהירות על הקמת לשכת עורכי הדין עצמה, כנרתמת לאגד ולהגן על מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק", לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת, לאמור:

"הכרה בחשיבותו של מקצוע עריכת הדין במדינה דמוקרטית קולטת עליה, הבונה תשתיות משפטיות, שבה נדרש מעורך הדין לייצג ולהפעיל את מערכת ההגנה על זכויות האזרח מול הרשויות ולהשמיע דעתו בנושאים בעלי רקע ציבורי. הכרה שמצאה ביטוייה בדברי שר המשפטים דאז פנחס רוזן כאשר כינה את מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק" לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת".

 אכן, נקבע, כי עורך הדין, במקרים מסויימים, זכאי ל'יחס מועדף', בשעה בה הוא  מייצג אדם ופועל מטעמו בפני המדינה, אולי כמקבילה מסויימת לחסינות עובדי הציבור עצמם מחד, והכפפתם לדין משמעתי במקרים אחרים מאידך:

בספרו של פרופ' יצחק זמיר: "הסמכות המינהלית", כרך א', עמ' 497-498, נאמר בנושא:

"... כפוף עובד הציבור למערכת של כללי אתיקה מיוחדים לעובדי ציבור. יש בהם כללים שאין להם תוקף משפטי, אלא רק משקל מוסרי. באופן כללי ניתן לומר כי על עובד הציבור מוטלת חובה אתית, הנגזרת ממעמדו כנאמן הציבור, לשרת את הציבור במסירות, ביעילות, בהגינות ובאדיבות. אולם קשה להגדיר חובה זאת, ולפיכך גם קשה לקבוע מתי עובד ציבור חוצה את הגבול, באופן שיש בו הפרה של חובת האתיקה. האתיקה היא תרבות. האתיקה המקובלת על המינהל הציבורי בחברה מסוימת משקפת את תרבות המינהל הנוהגת באותה חברה אותו זמן. רמת האתיקה נקבעת, הלכה למעשה, לפי רמת הציפיות מן המינהל הציבורי מצד אחד, ולפי מהות התגובות על-ידי הציבור הרחב מצד שני".

זכויות עורך הדין בעת ייצוג לקוחו, עולות גם בקנה אחד עם הוראות הרשות המבצעת, וגורמי האכיפה במדינת ישראל, אלו הוקירו את ההגנה על זכויות האזרח במדינה דמוקרטית באמצעות עורכי הדין, על ידי הקניית מעמד מעין שיפוטי ליועץ המשפטי לממשלה, טרם יואשם עורך דין בפלילים, על מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו.

הנחיה 4.1004 בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובהתאמה פקודה 14.01.13 בפקודות המטה הארצי (המטא"ר), באות להגן על הציבור, באמצעות ריסון גורמי האכיפה נגד עורכי דין המייצגים מרשם.

ההנחיה והפקודה מלמדות, כי רק לאחר שיופעל שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, תהא רשאית המשטרה ו/או הפרקליטות הפלילית, להגיש כתב אישום כנגד עורך דין, על שבעת שייצג לקוח, או פעל מטעמו, נחשף להאשמת מצד המדינה, בעבירות מסוג העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר, הדחה בחקירה ועוד.

ברור לכל אדם בישראל, שיבקש לקבל ייצוג מול מוסדות ורשויות המדינה, כי טובתו תושג עת עורך הדין מטעמו, אינו חשוף לכל חשש ומורא בניהול מו"מ, חקירה או בכל הליך משפטי או מעיין משפטי, עבור הלקוח, ככל שאלו נעשים על ידי עורך הדין בהתאם לכללי האתיקה המשמעתית ובהתאם לדין.

לשכת עורכי הדין, היא האוכפת מאז שנת 1961, את דרך הארץ, מידת הכבוד, ומידת העזרה לבתי המשפט, בה נדרשים חבריה, עורכי הדין במדינת ישראל, לפעול.

נציבות שירות המדינה, מאפשרת גם היא מחד את השמירה על כללי המשמעת והאתיקה של עובדי המדינה ומאידך את חסינותם מפני אישומי סרק פליליים, בהיחשפותם במסגרת תפקידים, לתלונות הציבור הרחב.

אומנם, זכויות עורכי הדין, כפי המתבטאת בהנחיות אינן חסינות מוחלטת, אך הקניית זכות השימוע, תוך הגנה על עורך הדין מפני שרירות גורמי האכיפה איתם הוא מתמודד בעבור לקוחותיו, מאזנת ולו במעט את מעמדו של האדם והאזרח בישראל.

בציטוט מן המקורות, עמד על כך כבוד השופט ד"ר מודריק בפסק דין שניתן בעפא080426/05 לאמור:

"כי התורה אמרה 'שמוע בין אחיכם הוא הפסוק בספר דברים, א, טז:ב 'ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר:ו שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק, בין איש לבין אחיו ובין גרו' (בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד (4) 626, 637)."

האם בהגנה זו על יד ימינו של האזרח, מגן אמונו המייצגו דרך קבע בפני מוסדות המדינה יש די ? קשה לומר, אך ניכרת ההכרה בצורך ליצור איזון בין הרשויות על ידי ניתוק ניהול המקצוע מהממסד השלטוני, כאשר עורכי דין ינהלו את ענייני המקצוע ואילו הבקרה והפיקוח יוטלו על היועץ המשפטי לממשלה (פרקליט המדינה), ועל שר המשפטים, הכל כמובן לפי העניין, וכאשר לשכת עורכי הדין כפופה לביקורת מבקר המדינה.  

המצב ההשוואתי בעולם, עידן הגלובליזציה כאשר נתונים השוואתיים מהעולם מלמדים גם הם, כי במדינות הדמוקרטיות מוכרת ההבנה והצורך בהגנה על עורכי הדין שזור במוסדות השלטון ובמנגנוני השלטון.

בלגיה

         פרקליטים בשירות הציבורי הנחשדים בעבירות משמעת נתונים לשיפוט משמעתי ואפשר להטיל עליהם סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, השעיה עד לפרק זמן של שנה ושלילת רשיון לתקופה מוגבלת.

         סנקציות אלו יוטלו גם כאשר הפרקליטים התרשלו בתפקידם ופגעו במערכת הצדק וכאשר הם הפרו את חובת הסודיות.

         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא קלה (אזהרה או נזיפה), ייזום את ההליכים המשמעתיים הממונה על הפרקליט, והוא אף יחקור את המקרה ויכריע בו.

         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא חמורה (השעיה או שלילת רשיון), המועצה הלאומית למשמעת (National Council for Discipline), שהיא גוף עצמאי, תחקור את המקרה ותמליץ על הטלת עונשים.

         השיפוט הפלילי

         שופט של בית-המשפט לערעורים חוקר את החשדות הפליליים נגד פרקליטים בשירות הציבורי. גם את שאר ההליכים הפליליים נגד פרקליטים אלו מנהל שופט של בית-המשפט לערעורים, ובית-משפט זה אף פוסק את דינם.

         שבדיה

         הליכים משפטיים ומשמעתיים כנגד פרקליטים בשירות הציבורי מוסדרים בשבדיה בהנחיות התובע הראשי (Instructions of the Prosecutor-General), הנוגעות לטיפול בדיווחים נגד פרקליטים ושופטים (Handling of Reports against Prosecutors and Judges).

         לפי ההנחיות האלה, התובע הראשי עצמו יברר תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים המכהנים כמנהלים של זרועות התביעה הציבורית (כמו פרקליטי מחוז ומנהלי מחלקות) או פרקליטים העובדים במשרדו של התובע הראשי, והוא שיטפל בהן.

         תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים אחרים בשירות הציבורי יטופלו תחילה על ידי מנהל זרוע התביעה הרלוונטית. הוא יעשה חקירה ראשונית ויחליט בסופה אם דרושים צעדים נוספים. אם החליט כי יש להתחיל חקירה מקדמית או לדווח לוועדת המשמעת הארצית (National Disciplinary Board) – המקרה יועבר לטיפולו של התובע הראשי. הסנקציות שוועדת המשמעת הארצית רשאית להטיל הן אזהרה והפחתה בשכר.

         גופים נוספים המוסמכים לטפל בתלונות ובחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים בשירות הציבורי הם נציב תלונות הציבור של הממשלה (Chancellor of Justice) ונציב תלונות הציבור של הפרלמנט (Parliamentary Ombudsman). הנציבים רשאים לפעול כתובעים מיוחדים ולהגיש כתבי אישום כנגד נושאי משרות ציבוריות אשר נחשדים בעבירות פליליות, ורשאים להעביר את העניין גם לוועדת המשמעת הארצית לשם הטלת סנקציה משמעתית או כדי שתביע את דעתה בנושא.   

         נציב תלונות הציבור של הפרלמנט נבחר בפרלמנט לכהונה של ארבע שנים, ורשאי להיבחר שנית. הנציב עצמאי בפעולותיו, והממשלה על רשויותיה אינה רשאית להתערב בתפקידו. כל אדם רשאי להגיש תלונה לנציב נגד כל עובד ציבור.

         נציב תלונות הציבור של הממשלה הוא עובד ציבור א-פוליטי, והממשלה ממנה אותו לתקופה בלתי מוגבלת.

         בדוח הממשלה לשנת 2003 הוצע כי ההחלטה להתחיל חקירה מקדמית נגד פרקליט וההחלטה לפתוח נגדו בהליכים פליליים תהיינה בידי נציב תלונות הציבור של הממשלה. הצעה זו נתונה כיום בהליכי חקיקה במשרד המשפטים.

         דנמרק

         השיפוט המשמעתי

         ועדת התלונות על עורכי-דין (The Lawyers Complaints Board), שהקימה לשכת עורכי-הדין של דנמרק ( Danish Bar and  Law  Society) היא הגוף המופקד על בירור תלונות נגד עורכי-דין (גם במקרה זה לא נמסר מידע ספציפי בעניין פרקליטים בשירות הציבורי). 

         ועדת התלונות פועלת בעצמאות מוחלטת, ולשכת עורכי-הדין אינה רשאית להתערב בהחלטותיה.

         לנוכח ביקורת ציבורית שלפיה לא ראוי שבוועדה חברים עורכי דין בלבד, שונה הרכבה בשנת 1982, וכיום יש בה 18 חברים, ובהם שלושה שופטים, תשעה עורכי-דין פעילים וחמישה נציגי ציבור. יושב-ראש הוועדה הוא שופט עליון, וקולו מכריע. אין בכוחם של תשעת עורכי-הדין לזכות את העורך דין הנידון כאשר שאר חברי הוועדה אינם מסכימים לזיכוי.

         ועדת התלונות מוסמכת לדון במקרים של הפרת כללי האתיקה המקצועית וכן בענייני שכר טרחה. תלונה תתברר תחילה בוועדה המחוזית (Board of the Local District), וזו תיתן את המלצותיה לוועדת התלונות. ועדת התלונות אינה כפופה להחלטות הוועדה המחוזית, והיא רשאית להחליט כראות עיניה ולהטיל סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, קנס עד סכום של 27,000 יורו ושלילת רשיון. החלטה זו של ועדת התלונות ניתנת לערעור בפני בית-המשפט לערעורים (Court of Appeal).

         במקרים שבהם התנהגות עורך-הדין מגיעה עד כדי מעילה (embezzlement), תבקש התביעה את שלילת רשיונו של עורך-הדין המועל בבית-משפט פלילי רגיל (ordinary criminal court),[1] ולא תוגש תלונה לוועדת התלונות.     

לסיכום

ללא ספק, ההכרה בחשיבות ההגנה על זכויות האדם, באמצעות שמירה על כללי עורכי הדין, חובתיהם וזכויותיהם בעבור לקוחותיהם, מהווים סממן להתפתחות דמוקרטיה יהודית, במדינת ישראל.

נסיים במאמר תקווה, להמשכה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית עוד שנים רבות, ולתפילת עם ישראל חיי.

לא נותר לנו אלא לייחל, לשיפור מעמדו של עורך הדין בישראל, כשומר זכויות האדם והדמוקרטיה

[1]  יצוין כי הקוד הפלילי של דנמרק קובע שהתנאי לשלילת רשיון עריכת-דין הוא ספק בדבר יכולתו של עורך-הדין למלא כראוי את חובותיו כעורך-דין, או כאשר עצם טיבה של העבירה שעבר עורך-הדין מעידה על כל מי שעבר עליה שאין לתת בו אמון עוד. ככלל, מעילה תוביל לשלילת רשיון, ואילו עבירות אשר אינן קשורות במישרין בעריכת-הדין לא יובילו לסנקציה זו.

---