יום שני, 15 בפברואר 2016

הרמב"ם - גרמא>פעולה עקיפה= פטור בדיני שמיים

סיכום הרמב״ם
"אמר ריהושע:
ארבעה דברים עושה אותם פטור מדיני שמיים
וחייב בדיני שמיים (בבא קמא נה ע"א)"

הרמב"ם אמר שבגין דברים חייבים בגרימא וישנם דברים שלא:
"השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים"- באותה הנשימה הרמב"ם הבחין בגין גחלת לבין שלהבתבמה דברים אמוריםשדרך הגחלת להיכבות מאליה קודם שתעבור ותדליק אך אם מסר שלהבת חייב שהרי מעשיו גרמו לו".


גרמא>פעולה עקיפה= פטור בדיני שמיים.
-         השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן> פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים.
-         במה דברים אמורים שמסר להן גחלת וליבוה> פטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמיים שכן דרך הגחלת להיכבות מאליה קודם שתעבור ותדליק.
-         אבל אם מסר להן שלהבת> חייב שהרי מעשיופעולתו הישירה גרמה לנזק.
גם אם חייב בגרמאלא יהיה חייב תמידישנן דרגות שונות של אחריות וקש״ס:
1.      מעשה ממשחייב.
2.      וודאות של תוצאה״גרמא״ חייב.
3.      בהעדר וודאותבוחנים האם חלה הלכת הצפיות.


רב אשי אמר שגרמא בנזיקין פטורהרעיון היה כשגורמים> חייבים, ולכן כשמדובר בגרימא עקיפהיש הקלה בדיני אדםפטורוחייב רק בדיני שמיים.

בעבראמרנו ש"כל הגורם להזיק משלם נזק שלם"השארנו את זה כחידה.


היום נתמקד בסיפור של גרימא שחייבים עליה במשנת הרמב"ם:
רמבםחוסר צפיות
"הדליק בתוך רשותו צריך להרחיק.. וכמה שיעור ההרחקה הכל לפי גבהה של דליקה"
"הרחיק כראוי ועברה והזיקה פטורשזו מכה בידי שמיים היא"
הלכה דומה שראינו בהקשר אחר "אם היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה..״> אם הסולם היה מהודקפטור, מכיוון שלא יכל לצפות את הנפילה ולכן זו מכה בידי שמיים.

למרות הכלל הבסיסי היה שאדם מועד לעולםקיים איזשהו מצב שהוא כל כך לא צפוישאנו לא רוצים לחייב עליו, אנו לא ניגע ביסוד הנפשיבמקום זה נגיד שאם הוא פטור כיוון שישנו נתק בקשס.

קיימים מושגים יסודיים בנוגע לקש״ס בדיני הנזיקין בספרות התלמודית:
-     גרמאגרימה עקיפה.
-     בחלק מהטקסטים המושג מופיע כךגרמיסמ״ע מפרשני השולחן ערוך פירש זאת שהנזק נגרם לבדו מעצמוולא ע״י האדם המזיקגרימה סבילה.

מקור 39 -סמ"ע לחו"מ שפוא ס"ק א
"ולע"ד היה נראה לומר דבהני גרמות דפטרי בהו רבנן מלשלם קראוהו גרמא בניזקין וכאילו אמרו הגרמות באו מכח הניזקין [=המזיקיםוכאילו בא מעצמן ולא מכוח האדם המזיקובהני דמחייבי בהו רבנן מלשלם קראוהו דיני דגרמי ור"ל הגרמות לא באו מעצמן אלא מאדם המזיק שגרם להו.
[=ולעניות דעתיהיה נראה לומר שבמקרים האלו של גרימת נזק שפטרו חכמים מלשלםכאילו אמרו שהנזקים באו לבד, "מעצמם", ולא מכוח האדם המזיקולכן כינו זאת "גרמא" ("גורם" (עצמאי)); ובמקרים בהם שחכמי חייבו לשלם קראו חכמים "דין גרמי" (דין גרימה (של האדם))  משום שהם לא באו מעצמם אלא מכוח האדם המזיק שגרם להם]."

    מבחינה מילונאית אין הבדל בין המושגים.
    בהטיית המושג לרבים נוספת האות י׳ ולכן התרגום של המושגים הוא זהה.

פעמים רבות התלמוד פטר את האדם בגירמא עקיפה ופעמים רבות הוא חייב.
קיימות אסטרגיות עקרוניות להתמודדות עם הסתירה:
-     קיים ויכוח בין הפרשנים והטקסטים השונים ולכן הפסיקה הייתה צריכה להכריע באיזשהו שלבכך הרמב״ם טען שלרוב הוא הלך נגד הזרםבשורה התחתונה נקבע שגרימא עקיפה מחייבתע״פ הרמב״ם.
-     מקור האסטרגיה התחיל אצל פרשני אשכנז ועבר לפרשני ספרד דרך הרמב״ן אשר הבחין באופן מושגי בין רשימת המקרים בהם התלמוד חייב לבין רשימת המקרים בהם הוא פטר, ובכך מצא את ההבדלים בין הפסיקות.
     ההבחנות המושגיות נקבעו ע״פ צרכי החברה המשתנה מדור לדור וממקום למקום.

פסיקת הרמב״ם המהפכנית
40.             בבא קמא קע"א – ע"ב
[מקרה חלפן הכספים]
ריש לקיש אחוי ליה דינרא לרבי אלעזר [=ריש לקיש הראה מטבע של דינר לרבי אלעזר (כדי לדעת אם הוא תקיןעובר לסוחר)] אמר מעליא הוא [=אמר לו שהיא טובה]. אמר ליה חזי דעלך קא סמכינא [=אמר לושים לבאני סומך עליך!] אמר לוכי סמכת עלי מאי למימרא [=לשם מה אתה אומר לי כך?] דאי משתכח בישא בעינא לאיחלופי לך [=האם כדי שאם תתברר המטבע כרעה (פסולהשאחליף לך?] והא את הוא דאמרת רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי [=הרי אתה שרבי מאיר דן דין "גרמי"] מאי לאו רמאיר ולא סבירא לן כוותיה [=האם לא היתה כוונתך שרבי מאיר סבור כך אבל אינך פוסק כך להלכה?] אמר לא רמאיר וסבירא לן כוותיה [לארבי מאיר – ואני סבור כמותו].

יועץ השקעות שנתן עצה לא טובהבעת העתיקה לא הייתה אפשרות לדעת איזה ממטבע הוא מקורי ואיזה מזויףלכן התחילו לצוץ חלפני כספים שהיו גם נותנים חוו״ד מקצועית לגבי כשירות המטבעות.
מבחינת הקש״ס- ר׳ מאיר קבע כי היועץ חייב בגין גרימא עקיפה> פעולה עקיפהשכן שההפסד נגרם בעקבות הסתמכות על עצהבניגוד לשאר הפרשנים בטקסט.

הי רבי מאיר? [=איזה אזכור של רבי מאיר (משמש לנו מקור לשיטתו/גישתו?)] אילימא [=שמא נאמררבי מאירדתנן [=ששָנִינו (במשנה)] "דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו" הא איתמר עלה [=הרי נאמר שם על מקרה זהאמר רבי אילעא אמר רב והוא שנטל ונתן ביד.

בורר שטועה בדין> כאשר מדובר בטעות בשק״ד> פסיקתו נשארת ואינה מתבטלתאך הבורר חייב ונושא באחריות אלא אם נקט צעדים כדי למנוע זאת. כאשר מדובר בטעות בוטהפסיקתו מתבטלת.

אלא הא רמאיר [= אלארבי מאיר (שבמקורזהדתנן [=ששָנִינו] "לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רמאיר אומר נותן לו דמי צמרו" התם קא עביד בידים [=שם עשה מעשה בידיו];
כאשר אדם צבע בד בצבע אחר ממה שהיה צריך, לא ניתן לכמת את הנזק מבחינה שיווקיתזו גרימא עקיפה אך ר׳ מאיר סבר שחייב לשלם את דמי הנזק מכיוון שנגרם הפסד ונזק כלשהו.

אלא הא רבי מאיר [=אלא רבי מאיר (שבמקורזהדתנן [=ששָנִינו] "המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש [=נאסר בהנאה מאיסור "כלאי הכרם" (דברים כבט: "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם"] וחייב", התם נמי קא עביד בידים [=גם שם עשה מעשה בידיו]
אלא הא רבי מאיר [=אלא רבי מאיר זהדתניא [=ששנינו] "מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור נפרצה אומר לו גדור נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו".
 # ״כלאי כרם״- בהלכה היהודית אסור לזרוע חיטה בתוך הכרםהרי שאם נזרעה יש לשרוף את הכרם כולוכך יכול להיגרם נזק רבהחיטה היא דבר שמתפשט לבד וללא שליטהולכן כאשר יש פרצה בכרם יש לדאוג לסגור אותה כדי שהחיטה לא תעוף ותיזרע בו.
בעל הכרם שהזהירוהו כי יש פירצהאך לא סגר אותה> ר׳ מאיר בדעת מיעוט קבע כי חייב, למרות שגרם בצורה עקיפה לנזק.

מכיוון שיש מחלוקת בין דיני המשנהעמדתו של רמאירנשארה בדעת מיעוט ולכן כמעט ולא נתקבלה כהלכה.




הבעיה מתחילה בסדרה הבאה של המקרים:
41.             בבא קמא צחע"א – ע"ב
אמר רבההזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור. מאי טעמא [=מה הטעם (הנימוק)?] אמר הא מנח קמך אי בעית שקליה [=(יכול הנתבע לומרהמטבע מונחת בפניך – אם תרצה תוכל ליטול אותהוהני מילי בצלולין דקא חזי ליה אבל עכורין דלא קחזי ליה לא [=ואלו הדברים רק במים צלולים שניתן לראות אותםאבל לא במים עכוריםוהני מילי דאדייה אדויי [=ואלו הדברים אמורים רק אם העיף אותהאבל שקליה בידיה מיגזל גזליה השבה בעי מיעבד [=אבל אם נטל אותה בידיוהרי הוא גזל אותה וחייב להשיב את המטבע] ...

זרקתי כסף של חבר לבריכהאך החבר אינו יודע לשחות> רבה טען:
-     כאשר זרקתי את המטבע בטעות והמיים צלולים> פטורמכיוון שמדובר בגרימא עקיפה.
-     כאשר זרקתי את המטבע פיזית והמיים עכורים> חייב, מכיוון שמדובר בגניבה מכוונת של כסף.

ואמר רבה השף מטבע של חבירו פטור מאי טעמא דהא לא עבד ולא מידי [=מה הטעם (הנימוק)? מפני שלא עשה דברוהני מילי דמחייה בקורנסא וטרשיה [=וזה אמור רק אם פחס את צורת המטבעאבל שייפא בשופינא חסורי חסריה [=אבל אם שייף אותה הרי החסיר ממנה]

כאשר הרסתי ״שייפתי״ מטבע של חברי> פטורמכיוון שהרסתי את המטבע עם פטיש אך לא פסלתי את האפשרות למימושולא פגמתי בשוויו.

ואמר רבה הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מאי טעמא פרה כדקיימא קיימא דלא עבד ולא מידי וכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי [=מה הטעם (הנימוק)? משום שהפרה עומדת כפי שהיאולא כל השוורים מיועדים להקרבה על גבי המזבח] ...

כאשר גרמתי מום בפרה> מבחינת דיני קורבן, גרמתי בעקיפין הפסד לבעליו להקריבו אך עדייןפטור.

אמר רבה השורף שטרו של חבירו פטור דאמר ליה ניירא קלאי מינך [=מפני שאומר לונייר (בלבדשרפתי לך] ...

כאשר קרעתי או שרפתי שטר של חובמדובר בגרימא עקיפה כי החוב עדין קיים אך הרישום נהרסולכן פטור.

״.. אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא [=מי שדן דין "'גרמי" – מחייב את דמי השטר כולוומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא [=ומי שאינו דן דין "גרמימחייב דמי הנייר בלבד]. הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמא [=היה מקרהוכפה רפרם את רב אשי לשלם וגבה ממנורש"י: "פרעון גמור מן העידית כקורה זו הנבחרת משאר קורות לתקן בה צורה ודיוקנאות"].
נקודת המפנה היא במשפטו של אמימר- ״מי שדן דין בגרמידן בדין עלמא״מי שדן דין גרמי מחויב בתשלום מלא על שריפת השטריש כאן חזרה על עמדתו של רמאיר.
רבה פטר בגלל שהוא סבר שגרמהפטור.
מה זה אומר על גרימה עקיפה? יחייב בכל המקריםבכל המקרים של רבה הוא פטרכל מקום שהתלמוד פטר בגרימה עקיפה יכול להיות שזה לא נכוןאלא אם נצדיק את זה בכך שנגדיר את המקרים האלה כמיוחדים. אמר אמימר שבגלל שעמדתו היא שגרימה פטורהאך אם רבה כפה את רב אשי לשלםהמשמעות היא שרפרם סבור שזה לא כךאנו צריכים להסתכל אחורנית על כל המקרים שלמדנו על גרימה עקיפה ולחשוב אחרת לגבי המעמד שלהם.
לדעת המרצה, זו נקודת הציר שהופכת את כל הסיפור התלמודי אצל הרמב"ם.

נחזור למקור 45-
(זכל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקיןאע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב.

הציר הראשון שגרם נזק> אם יצרת שרשרת אירועים ואתה עומד בתחילתה ולא בסופהאתה הנעת את הגלגליםאת החייב.

רק כעת מסתבר לנו שההלכה איננה כדברי רבה אלא כדברי רמב"ם, למעשה עם קבלת פסק הדין שבו רפרם חייב את רב אשי והמשפט שקדם לו שהשאלה תלוי בשאלת הגרימה הופכת את הכל, יש לשנות את כל המקרים הקודמים בהתאם להלכה החדשה: גרמא בנזיקיןחייב.
"כיצדהזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלק את הכרים מעל הארץ ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב נזק שלם כאילו שברו בידושסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישברוכן כל כיוצא בזה.”
(חהזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכליואם קדם אחר וסלקן שניהן חייבין הזורק והמסלק ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה.

סילוק הכרים והכסתות גרם לו> מילת המפתח היא גרימאהוא חייב גם את האדם שזרק ראשון את הכלי, שכן פעולת הזריקה טמנה בחובה יצירת נזק (למרות שהיה בפועל חיץ), וגם את האדם שסילק את החיץשהרי פעולות שניהםגרמו לנזק ממוני.
כמו שרבה פטר גם את הזורק וגם את המסלק,  רמב"ם מחייב את שניהם.

(טוכן השורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטרשאע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממוןובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא שאינו יכול לגבות החוב אבל אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד.

השורף שטר של חברורבה פטר, שכן הפתק הוא לא כסףאך ע״פ הלכת הרמב״םחייב מכיוון שנגרם נזק ממוני ויש לראות בפעולת השריפה כיצירת נזק מכוונתולכן גם אם מדובר בגרימה עקיפה, יש לראותה כפעולה ישירה.
(יוכן ראובן שהיה נושה בשמעון ומכר השטר ללוי וחזר אחר שמכרו ומחלו לשמעוןהרי נפטר שמעון כמו שיתבאר במקומו ונתחייב ראובן לשלם ללוי כל מה שבשטרשהרי גרם לו לאבד השטר והרי הוא כמי ששרפווכן אם מחלו יורש ראובן משלם המוחל מן היפה שבנכסיו.
חברה מכרה אג"חים וביטלה אותן לאחר מכן> הגמרא פטרה מתשלום החוב האישיהרמב״ם חייבמכיוון שיש פה גרימת נזקביטול האג״חהשטר הוא כדין שריפת השטר.

(יא) וכן העושה עבדו אפותיקי וחזר ושחררו חייב המשחרר לשלם לבעל החוב שהרי הפקיע שעבודו וגרם לאבד ממונו, וכופין את בעל החוב גם הוא לשחרר העבד כדי שלא יפגע בו ויאמר לו עבדי אתה.
וכן הדוחף מטבע חבירו ונתגלגל וירד לים חייב לשלםוכן הצורם אזן הפרה חייב לשלם שהרי גרם לפחות דמיהוכן המרקע דינרי חבירו והעביר צורתן חייב לשלם משום גורםוכן כל כיוצא באלו הדברים.
הדוחף מטבע חברו ונתגלגל לים> חייב לשלם.
הצורם אוזן הפרהחייב לשלם.
המרקח דיני חברו- חייב לשלם.

(יב) הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץהרי זה האחר פטור שלא שבר אלא כלי שסופו להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור ואין זה כגורם, וכן כל כיוצא בזה פטור.

אדם זרק כלי מראש הגג כאשר מתחת לבנין לא היה דבראך אדם אחר שבר את הכלי כאשר היה עדין באויר> האדם האחר פטור, פעולתו הייתה פעולת סרק מכיון שבפעולה הראשונה היה גלום נזק.

התלמוד זרוע באירועים של גרימה עקיפההמוטיב שחוזר על עצמו בלא מעט סוגיות הוא שפטורים על גרימה עקיפהאין הבדל מושגי בין הגרימות העקיפות אלא הבדל פרסונליבעמדותאך לבסוף נקבע כי יש לפרש את ההלכות הקודמות לפי הלכתו של הרמב״ם.

    על כןגרמא בנזיקין חייב, גם כאשר האדם הראשון לא גרם לנזק באופן ישיר אלא התחיל שרשרת של נסיבות שבסופן נגרם נזק.

    אין הבדל מושגי בין גרמי לגרמא, זו אותה מילה.

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד  עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד  איתי ריזניק

מאמרים מאת עו"ד   ארז פרס

אין תגובות:

פרסום תגובה