יום שישי, 12 בפברואר 2016

מושגי יסוד - קורס חברות בקשיים

חברות בקשיים
מושגי היסוד:
פשיטת רגל- חברה לא פושטת רגל, תאגיד מתפרק, אדם יחיד יכול לפשוט רגל. ישנה מגמת עלייה, אותו הדבר בצוו כינוס נכסים (כנ"ר- כונס נכסים רשמי). נתון נוסף, בשנתיים האחרונות למעלה מ-40% מהתיקים האזרחיים החדשים בישראל הינם של חדלות פירעון.
בבורסה בתל אביב היו 760 חברות ציבוריות, היום יש משהו כמו 300 (ירידה של יותר מחצי). כבר לפני 2008 היו כ- 120 חברות ציבוריות חדלות פירעון (חברה שאיננה יכולה לפרוע את חובותיה) וכ- 140 נוספות נכנסו להסדרי חוב. יש היום בערך 30% מהחברות הציבוריות שנמצאות בחובות (אייס, לחם ארז, איל מקיאג', אי,די,בי, אפריקה ישראל).
מהן הסיבות לקריסת חברות?
ישנן סיבות פנימיות שנובעות מניהול לא נכון ובעיקר ניהול תזרים מזומנים לא נכון, בסופו של דבר החברות לא עומדות בתשלומים גם אם יש להן נכסים מצוינים. ניהול לקוי של תזרים הוא דבר משמעותי; תמחור לא נכון, זה הדבר המרכזי. ישנם מקרים לא מעטים שיש נסיבות חיצוניות שמביאות לבעיה בחברה, מתחרותיות, רגולציה, דרך התפתחות טכנולוגית (לדוגמה נוקיה), הניסיון מראה שמדובר בעיקר בנסיבות פנימיות ואז החברות דוחות תשלומים לספקים, מקדמות ללקוחות, פקטורים ובסופו של דבר החברה תקרוס או שתבצע הסדר או שנכנס משקיע חדש. על פי מחקרים 88% מהחברות מפורקות בשל ניהול כושל.
ישנן אלטרנטיבות, לכן צריך להבין שיש מכלול שיקולים שצריך לשקול, רוב עוה"ד שלקוח שלהם אומר להם שלא שילמו הוא מוציא מכתב שהוא הולך לכיוון פירוק, לפעמים עדיפה האלטרנטיבה, יכול להיות שבפירוק הכול ילך לנושים.
כמה נתונים שמראים שעצם הליכי חדלות פירעון הם חלק מהיכולת לתקן ולעשות דברים:
תיק אגרסקו: אגרסקו הייתה חברה לאומית בבעלות ממשלתית ליצור תוצרת חקלאית במשך 56 שנים, במשך עשרות שנים הייתה מונופול מוחלט כל היצור החקלאי של מדינת ישראל עבר דרכה (בעקבות בג"ץ השוק נפתח לתחרות), היא הובילה את השוק למעלה מ50% בשוק החקלאית, נכנסה לקשיים לפני כ-3 שנים ונכנסה לפירוק ממשלתי.
כשנכנסו לחברה היו שני נתונים בולטים: האחד, כתוצאה מהתחרות והירידה בפלח השוק בחברה, היו 200 עובדים שצריך לפטרם כבר מזמן (כשנתיים שלוש קודם לכן) מאחר ואלו יושבים וקוראים עיתון בזמן העבודה, אך דבר זה נמנע עקב ועדי עובדים, הסתדרות וכן הלאה. השני, החברה חכרה באמצע שנות ה2000 שתי אוניות ענק להובלת התוצרת החקלאית לאירופה, קרה מה שקרה בשוק הספנות בעולם ומחירי ההובלה הימית ירדו דרמטית והכל עלה המון כסף, כ-20,000 יורו ליום. בכניסה להליכי חדלות פירעון שתי הבעיות האלה נפתרו, החברה קיבלה מעין פתח לבצע המון שינויים שלחברה רגילה יהיה קשה יותר לקיים והם: העובדים הסכימו לקיצוץ שכר ששיקף את העלות העודפת את האוניות מכרו וחזרו להובלה ימית רגילה.
בשנה האחרונה שלפני הקריסה ניסו לבחון שאם היו עושים את הפעולות האלה אז מה היה קורה, לחברה היה הפסד תפעולי של כ-13.5 מיליון יורו, היא הייתה מסיימת עם 22.3 מיליון יורו רווח. זה משמעותי מאוד ומראה איך פעולות, אף שלא מורכבות מדי, אם יש גב ויכולת משפטית לבצען, זה משמעותי.
תיק מעריב: מעריב נכנסה לקשיים ובשנה לפני הקריסה הפסידה 16 מיליון שקל בכל חודש, בתקופה שמעריב נוהלה בהקפאת הליכים ההפסד ירד ל2 מיליון שקלים בלבד. חלק מארגז הכלים של חדלות פירעון יוצר פער משמעותי כאמור.
הבראת חברות: תחום בפני עצמו, "חדר המיון של עולם העסקים" (השופטת אלשייך), המטרה הראשונה לשמור על העסק כעסק חי, אלו  מהלכים מורכבים ויש להם משמעויות עצומות לתוצאה. דורש מעורבות ניהולית וכלכלית.
מושגי יסוד בחדלות פירעון – חשוב להבין שיש אלטרנטיבה לבחירה
החברה היא גוף מלאכותי, היא לא פיזי, החוק יצר אותו, כמו שהחוק קבע איך יוצרים חברה הוא קבע איך מחסלים חברה: פירוק בבית משפט או כינוס נכסים. לא מדברים על פירוק מרצון.
המטרה של פירוק- לחסל את האישיות המשפטית של חברה ובדרך צריך לבצע פעולות, צריך לכנוס את כל נכסי החברה, לממש אותם ומחלקים את התמורה לנושים כדי לפרוע את החובות יש סדר קדימויות בדין שקובע איך משלמים את החובות לחברה. מדובר בעשרות חוקים. בסוף מחסלים את האישיות המשפטית של חברה היא נמחקת מהפנקס של רשם החברות.
הליך נוסף, כינוס נכסים- המטרה שלו לא חיסול החברה, זהו הליך מצומצם, נושה של החברה שיש לו בטוחות והחברה לא שילמה לו את החוב הוא רוצה לממש את הנכס שמשועבד לו בכדי לפרוע את החוב, החברה לא מעניינת אותו. לכן, הוא פונה לבית המשפט למנות כונס נכסים כדי לפרוע את החוב על אף שחשוב לזכור כי כינוס נכסים עלול להוביל לפירוק. גם כונס הנכסים שפורע את החובות לאותו נושה מובטח הוא גם כפוף לאותם סדרי קדימויות של נושי החברה. היות ולפי החוק לנושה מובטח יש זכות ללכת לכונס נכסים, יכול ללכת יחד עם פירוק.
ישנם מקרים שבהם רוצים ואפשר להבריא את החברה:
בארה"ב חוק צ'רטר 11, בארץ הדבר הזה הוא התפתחות של 15-20 שנה אחרונות. בכל נושא פירוק וכינוס (בפקודת החברות-  פקודה אנגלית והגיע לישראל ב1929 וקיימת מ1922).
מסלולי ההבראה:
הקפאת הליכים – הליך משפטי מכוח סעיף 350 לחוק החברות המאפשר לחברה לקבל מבית המשפט צו הגנה מפני הנושים. פסק זמני שנותנים לחברה בכדי לבחון האם אפשר להציל אותה ובאותה תקופה היא מוגנת, אי אפשר לפנות להוצל"פ וכן הלאה. המטרה היא לתת לה אפשרות הנכסים והחובות. חשוב לדעת שהקפאת הליכים יכולה להגיע לפירוק.
הסדר נושים/ הסדרי חוב- הסדר בין החברה לנושים איך פורעים את החובות, כל מיני דרכים של איך מטפלים בחובות (פורסים, מוחקים, ממירים חוב למניות), החברה ממשיכה להתקיים, יכול להיות מצב שבסופו של דבר זה לא הצליח ויגיע לפירוק ויכול להיות מצב הפוך שחברה החלה בפירוק ובסוך הגיעה להסדר נושים. בתיק בורגראנץ'- נכנסים להליכי מפרקים וכונס נכסים והצליחו לנהל את העסק וזה הסתיים בהסדר נושים. יש פה אלטרנטיביות ויש בחירה ומשמעות לאן מובילים את הדברים.
אם אנו מייצגים נושה בחברה ומציעים 80% תספורת? יש כאלה שיגידו מה פתאום. אך מה האלטרנטיבה לקבל 0 בפירוק? צריך להבין מה המשמעויות ולקבל את ההחלטות הנכונות.
בעלי התפקידים
בהבראה – נאמן
בפירוק- מפרק
כנ"ר – כונס הנכסים הרשמי. על פי חוק ממונה לטפל בכל נושא הפירוק ופשיטות הרגל של חברות בישראל.
בשורה התחתונה לא משנה מה תפקידך, אתה ידו הארוכה של ביהמ"ש, אתה מעין נאמן של ביהמ"ש ושל הנושים. הראיה שלך היא לטובת הכלל.
הליך של פירוק לוקח זמן, לא מגישים בקשת פירוק ולמחרת היא בפירוק, זהו הליך מורכב ומשמעותי  שלוקח שנים ויש לו השלכות רבות כלפי גורמים שונים. לכן ישנם כלים בחוק איך הוא צריך להתבצע, מקיימים דיון ושומעים את הצדדים. מצד שני יש חשש שברגע שמגישים בקשה כזו יבריחו נכסים צריך לבדוק שהכול נשמר כמו שצריך. אי לכך, עד קיומו של הדיון שבו ביהמ"ש יחליט על צו פירוק לחברה, בהרבה מקרים יחד עם הגשת פירוק יגישו בקשה למינוי מפרק זמני לחברה, תפקידו לשמור שהכול תחת פיקוח והחברה לא מבריחה נכסים. חשוב להבין כי עדיין זהו לא הליך של חיסול, הוא שומר על העניינים כמו שצריך לבצע. הבקשה העיקרית שנידונה היא הבקשה של מינוי מפרק זמני, הדיון בפירוק עצמו יקח זמן.
נניח עברו מס' חודשים והגיע הדיון וכל ההליכים הטכניים בוצעו, לרבות "תעודת השלמה" (אם אתה רוצה לפרק חברה אתה צריך להגיע לדיון עם תעודת השלמה- תעודה טכנית שמראה שביצעת את ההליכים שצריך לעבור בדרך, שילמת אגרה לכנ"ר, פרסמת ברשומות וכן הלאה) וניתן צו לפירוק החברה, על פי חוק כונס הנכסים הרשמי במשרד המשפטים הכנ"ר הופך להיות המפרק הזמני של החברה (בדר"כ מבקש למנות תחתיו מנהל מיוחד שיפעל מטעמו כמפרק זמני) עד שיכונסו אסיפות הנושים, יבחרו מפרק קבוע לחברה וימליצו עליו לביהמ"ש.
נניח ואסיפות הנושים התכנסו והצביעו על מפרק מסוים, ביהמ"ש לא חייב לקבלה, או שממנה אותו או שממנה משהיו אחר. מי שביהמ"ש מינה הו המפרק הקבוע של החברה.
מה אם לחברה אין נכסים כלל?
לפעמים רואים מקרים שלחברות לא נשארו נכסים כלל ומבקשים למנות מפרק. הסיבה לכך היא כי בישראל העובדים מבוטחים בביטוח לאומי (כל מעסיק מחויב להעביר סכום חודשי לביטוח לאומי עבור כל עובד) ולכן אם במידה והמעסיק נכנס לחדלות פרעון/הליכי פשיטת רגל, ביטוח לאומי מעביר כסף לעובדים. הסכומים האלה עלו בשנים האחרונות, והגיעו עד כ- 110,000 ₪ לעובד (פיצויים, שכר וכן הלאה). מי שמאשר לביטוח הלאומי את תביעות החוב של העובדים זה רק המפרק הקבוע. לכן העובדים לעתים יבקשו את מינוי המפרק כדי שהביטוח הלאומי ישלם מה שמגיע להם. הנקודה הזו חשובה ומראה שלעובדים יש אלטרנטיבה חיצונית, חלק מהשיקול הוא שהביטוח הלאומי ישלם להם גמלת פירוק בהתאם לחוב ועד 110,000 ₪.
סדר עדיפויות / קדימויות:
בשביל לקבל החלטה בין מסלול החיסול למסלול הבראה צריך להבין איפה אתה נמצא, לפעמים קשה לקבל החלטה מלאה, צריך להבין מהי משמעות הדברים וצריך להכיר את סדרי הקדימויות של החוק, מי שבתחתית צריך להבין מה המשמעות של זה.
בדר"כ צריך הסכמה ורוב מיוחד בכל אסיפות הנושים, יש כמה אסיפות נושים לפי קובצות, מובטחים ולא מובטחים, איך אפשר להעביר הסדר לנושים שלא מקבלים כלום? במהות הסדר גם הנחותים בסדר צריכים לקבל משהו, הוא מעבר לאלטרנטיבת הפירוק שלהם. הנחותים יקבלו תמורה גבוהה יותר מאלטרנטיבה הפירוק שלהם: או שההסדר טוב לכולם שיש גם להם מספיק, או שאלה בדרכה עדיפה מוכנים לוותר על משהו כי עדיין ההסדר טוב גם להם יותר מאשר ללכת להליכי פירוק.
הרוב שצריך לקבל: רוב מספרי בידיים (10 נושים צריך 6 בעד) צריך רוב של 75% מהיקף החובות באותה קבוצה של המשתתפים באסיפה, יש דרך להתגבר על זה.
כל עוד לא פרעו קבוצה עליונה לא ממשיכים לקבוצות התחתונות.
קבוצה ראשונה – נושים מובטחים
נושה מובטח- יש לו בטוחה לחוב שלו או לחלק מהחוב ואז מתייחסים רק לחלק מהחוב. נושה מובטח הוא בעל שעבודים, משכנתא, שסל"ן (שעבוד ספציפי לרכישת נכס) וכו'. כלומר הוא לוקח את הנכס המשועבד, מוכר אותו וכך מקבל את הכסף שלו בגובה של החוב. דבר שני, החברה לא יכולה למכור ת הנכס ביום יום מבלי להוריד את השיעבוד. על החלק הזה שמובטח בחוב הוא מחוץ לפירוק. 
שיעבוד ראשון- נקודתי מאוד. שיעבוד לפי פק' המיסים גביה, רשויות המס משתמשות בה גם היום. דיני הכינוסים והפירוקים עדיין קבועים בפק' החברות מ1922, כלומר, בישראל עדיין מתקיימים חוקים לפני 100 שנה, גם בתחום המס, המלכה רצתה להבטיח שהנתינים ישלמו לה המיסים ובה ישנן הוראת דרקוניות ולמעשה זה נותן לרשויות המס במקרים מיוחדים מעמד של שעבוד ראשון שקודם לבנק שיש לו שיעבוד על הנכס.
עיכבון- החברה נתנה מכונית לתיקון במוסך ונכנסה לחדלות פירעון, המוסך אומר שלא יחזיר האוטו עד שלא יקבל הכסף, הפסיקה והדין קובעים שיש לו זכות עיכבון עד גובה החוק האחרון, לא יכול לקבל את התיקונים וחובות קודמים. זכות העיכבון מאפשרת לו להיות מובטח גם על חלק מהחוב. ואז החלק עם זכות העיכבון יהיה למעלה וחובות קודמים למשל ישארו בתחתית. העיכבון מופיע למעלה כי גם הוא משועבד המוסך לא ישחרר עד שלא ישלמו לו התיקון.
לעיקול למשל אין משמעות בכלל בהליכי חדלות פירעון.
קבוצה שניה-  נושים בדין קדימה
רוצים לבטל את זה בחוק החדש, אלו נושים שמסיבות שונות, החוק נתן עדיפות מסוימת על אחרים, אין להם בטוחה. הסיבה היא שחלק מהנכסים האלה היו שייכים למלכה וזה נשאר מאז.
הסדר:
1.      העובדים עד לסכום מסוים (כ-20,000) יש להם מעמד של דין קדימה. הביטוח הלאומי משלם מבחוץ, אם עדיין חייבים להם כסף החברה הם יקבלו את הסכום כל עוד יש כסף ואז ביטוח לאומי מתקזז. העובד חוץ מביטוח לאומי, אם נשאר לו חוב, יש להם מעמד כדין קדימה לקבל הזכות, אם הביטוח הלאומי שילם כסף לעובד, הביטוח הלאומי חוזרים במקום העובדים לתבוע את ההפרש.
2.      סכום ללא הגבלת סכום- חוב ניכויי מס, מה שניכית מהעובדים ולא העברת למס הכנסה. הכסף לא עבר לקופת המדינה, מס הכנסה אמר שגנבו כסף, לכן הוא אומר, קודם כל תחזיר לי. דוגמה נוספת ניכויי מע"מ שהחברה לא העבירה. זה הסעיף היחיד שהוא גם פלילי, יש לרשויות המס להעביר לדין פלילי. החברה יכולה להתייעץ במקרה של פירוק ולא הספיקה להעביר הניכויים.
הבאים מוגבלים לחוב של שנה אחת אחורה מתאריך הפירוק:
3.      חובות מס אחרים- שנה אחורה.
4.      חוב ארנונה- שנה אחורה.
5.      דמי שכירות- שנה אחורה.
שלושת האחרונים נשארו עד היום, יש חלק יחסי ביניהם הם בדרגה שווה, אין אם מספיק לכולם מתחלקים באופן שווה.
כל העליונים הם נושים בדין קדימה, אסיפה מסוג אחר.
שעבוד צף
יש סוג שעבודים ששונה מהשעבודים הקבועים: יש חברות שאין להם נכסים קבועים (בניגוד לנדל"ן) כמו חברות קמעונאות כמו סופר, הדין יכיר באפשרות ליצור שעבוד שוטף, שעבוד צף שלא מגביל את הסחירות בנכסים, במלאי, הוא התגבש רק במועד מסוים. תיאורטית ברגע שמתגבש אמור להפוך לשעבוד קבוע על הנכסים המשועבדים. בגלל שבמהותו הוא צף הוא מוגבל יותר מהשעבודים העליונים. הוא יחסית נחות, בא אחרי דין קדימה וכן לא מגביל את הסחירות ביחסים. היה פס"ד ידוע של עו"ד שהתחכם והוסיף "השעבוד על הנכסים מעת לעת". ישנו גם שעבוד צף על כל החברה, זה לא אומר שהוא ספציפי על נכס מסוים, אפשר למנות כונס נכסים לנהל את החברה. עד המועד שהתגבש השעבוד, הוא נחות לעומת הקבוע. הוא מאפשר סחירות בנכסים עד שהתגבש השעבוד. הוא לא על נכס ספציפי אלא על נכס כללי, יכול להיות גם על כל המפעל. גם אם הוא התגבש לעומת השעבוד הקבוע, הוא בדרגה נמוכה יותר.
מתחתם נושים רגילים, נושים נדחים ובעלי מניות- אין להם בטוחות, ספקים וכיו"ב.
אם אנו צריכים לעשות הסדר נושים וצריך להעביר אותו בכל אחת מהאסיפות, למה שיאשרו הסדר אם לא מקבלים כלום? לכאורה אמורים לקבל משהו שיש טוב יותר מאלטרנטיבית הפירוק שלהם. איך הם יקבלו? או שההסדר כל כך טוב שיש קופה גדולה שמספיקה להגיע לקבוצות הנחותות יותר או שאלה שלמעלה יוותרו לטובת ההסדר ויתנו לאלו שנחותים בדרגה כי ההסדר טוב להם יותר מאלטרנטיבות הפירוק לדוגמה לגרום לחברה להבריא ואז כנראה ותוכל לשלם החוב.
אחד הבנקים הגדולים רצה ללכת בחצי השנה האחרונה לכינוס נכסים של מפעל בשדרות, היה ברור שלוקח את כל הקופה ברגע שהבין שמדובר בשדרות ביקש הקפאת הליכים, שלא יגידו שהבנק שלח הביתה 70 עובדים לשדרות, מדובר בשיקול חברתי/ציבורי.
מונח חשוב נוסף: חובות עבר – כל חובות החברה טרם צו הקפאת ההליכים / צו פירוק, אותם שמים בצד והם יפרעו באחת משתי הדרכים הבאות: לפי סדרי הקדימויות או אם עושה הסדר בהתאם להוראות ההסדר.
יש מועד קובע לצורך הליכי חדלות הפירעון- מועד החתך. בהקפאת הליכים זה מאוד פשוט, ביום שבו ניתן הצו. בפירוק, קבלת הצו לוקחת זמן, החוק קובע שאם ניתן צו פירוק- חל רטרואקטיבית, מועד החיתוך יחשב מיום הגשת הבקשה.
כל החובות של החברה שנצברו עד לאותו מועד קובע הם חובות עבר, שלא משלמים אותם עכשיו אלא ישולמו באחת משתי הדרכים הבאות: אם יהיה פירוק לפי סדרי הקדימויות או אם הסדר לפי תנאי ההסדר. אם אתה עובד עם החברה בהקפאת הליכים, החוב של עכשיו הוא חדש, הוא כאילו של חברה אחרת, הוא קודם לכולם, לכן המקום הבטוח לעבוד עם עסקים לעבוד עם בעל תפקיד בחדלות פירעון שעובד עם חברה כזו. אתה לפני הבנקים ולפני כולם. קרי, אם אתה עובד עם החברה בהקפאת הליכים ומספק לה כסף, זה לא חוב עבר, זו כאילו חברה חדשה. הכסף קודם כל הולך אליך, המקום הכי בטוח לעבוד עם חברות, זה עם בעל תפקיד בהליכים חדלות פירעון.
לכאורה כל חברה תרצה ללכת להבראה / שיקום, ישנם שיקולים שונים, מתי בכל זאת החברה תלך להבראה על ידי ביהמ"ש, יש על כך הרבה פסיקה ונקבעו בה שיקולים שונים ובתמצות:
תוחלת הבראה- אם רוצים להבריא ולשקם החברה צריך לבחון את תוחלת ההבראה שלה והיכולת שלה להיות חברה מצליחה. ביהמ"ש צריך לראות תכנית הבראה לדעת שיש סיכוי להבריא אותה.
אח"כ יש נסיבות כלליות שמביעות נכונות לתת לחברה צ'אנס להשתקם ולהבריא, ביהמ"ש מתחשב במה שקורה, שיקולים חברתיים, תקופות קשות במשק, אם יש מאות עובדים לחברה, מתחשבים בעניין הזה, לפני חצי שנה היה מפעל עם 70 עובדים בשדרות, הבנק רצה ללכת לכינוס נכסים, והיו שיקולים נוספים לפני ששולחים אותם הביתה.
החברות הציבוריות, יש בהם עשרות אלפי משקיעים שמושקעים במניות ואג"ח של החברות, אם החברה תגיע לפירוק הניירות האלה שווים לאפס, לכן אומרים אולי אפשר לעשות הסדר, הנטייה תהיה ללכת לכיוון של הסדר ולא פירוק.
ראינו שבהסדר צריך לעבור את אסיפות הנושים, ביהמ"ש אומר מהי הדעה של הנושים השונים? אלו הם בעלי האינטרס, אם כולם מבקשים הקפאת הליכים, ביהמ"ש יטה לקבל את הבקשה, אם יש התנגדות גדולה זה לא בטוח, הם רוצים לדעת איך ומה. צריך לראות לראות מהו מעמד הנושה. לדוגמה, הבנקים נושים מבוטחים ויש להם אלטרנטיבה ללכת לכינוס נכסים, זה לא אומר שבנק שיתנגד להקפאת הליכים יתחשבו בו.
יש נושא נוסף שביהמ"ש כותב בהחלטות (המרצה לא מקבל אותו)- נסיבות שהובילו למצב של החברה, האם היה ניהול לא תקין / פעולות במרמה, אז מה? השיקול הוא של הנושים. ביהמ"ש מציין זאת במקרים שונים, אם המנהלים גרמו למצב הזה לא מוכן לתספורת. אם רוצים לתבוע את המנהלים אפשר לעשות זאת בין אם הולכים להסדר או פירוק, אתה לא יכול לפגוע בנושה אם המנהל לא היה בסדר, עדיף להציל את העסק, יותר טוב לכולם.
היכולת לנהל את החברה בתזרים חיובי וללא גירעון – בתי המשפט כותבים בהקפאת הליכים שהנאמן ינהל את החברה בתזרים חיובי וללא גירעון.
תזרים חיובי- תזרים המוזמנים בעסק חיובי- כלומר שיהיה לך מספיק כסף לשלם את ההוצאות. אם אתה הולך לנהל את החברה בהקפאת הליכים ולא יהיה לך כסף לשלם את ההוצאות שלך זו בעיה, אתה צריך לדעת שיש לך הון כספי שיאפשר לך לשלם את החובות במועד הקפאת הליכים.
לדוגמה, מפעל שמייצר מוצרים ומוכר. כשאתה מוכר סחורה ללקוח זה בדר"כ באשראי, זה אומר שאת הכסף של המכירות תקבל בעוד 4 חודשים בערך, אם יש הוצאות לשלם עכשיו ואין כסף לשלם אותן, אז אין לך תזרים. לא הפסדת כסף, אולי אתה מרוויח מהעסקה, אבל עכשיו אין תזרים לשלם את ההוצאה. בתזרים חיובי צריך לראות שיש אפשרות להתנהל מבחינת תזרים, יכול להיות שתזרים יש לך, כסף יש, אך מדובר במלאי שלא אתה ייצרת, זהו נכס שהיה קיים בחברה ביום ההקפאה, אתה רק מימשת, אתה לא הרווחת את הכסף. התזרים הוא האם יש לך מזומן או כסף לשלם את ההוצאות. מלאי או חובות אלו שני מרכיבים שהיו לעסק קודם לכן ומימושם יוצר תזרים גם אם אין רווח.
ללא גירעון- זה משהו אחר, זו תוצאה חשבונאית כלכלית של מה שאתה עושה, זו לא שאלה אם יש לך או אין לך כסף, השאלה היא אם הפסדת או הרווחת. אם אתה הולך לנהל חברה חצי שנה - שנה ותפסיד כסף, פגעת בנושי החברה, אם היא הייתה נכנסת לפירוק, היו מקבלים 20% על החוב והפסדת כסף הם יקבלו 15% על החוב, הרעת את מצבם, גרעת ממסת הנכסים שגרמה לזכותם בהליך הפירוק האלטרנטיבי. בית המשפט לא מוכן שיפגעו בנושים וירעו את מצבם. אם אתה הולך להפסיד כסף, ביהמ"ש לא מוכן לתת את הקפאת ההליכים.
בחוק החדש אם יש גירעון אין הקפאת הליכים. המרצה חושב שהכלל עצמו נכון, אומר שבמציאות הרבה יותר מורכבים וצריך להסתכל עליהם בעין רחבה, זה לא שחור-לבן, אם יש גירעון אין הקפאה. לפעמים אם אתה תמשיך להחזיק עסק כעסק חי כי זה משתלם, אמנם הפסדת 300,000 שקלים בהקפאה אבל יהיה ניתן לממשו ב3 מיליון ₪. צריך גם לבחון מהי משמעות הנושים, מקומות עבודה לעובדים וכן הלאה. הראיה צריכה להיות רחבה, צריך לבדוק ולקבל אישור בימ"ש אחרת יכולה להיות אחריות כבדה על בעלי תפקיד. הראיה רחבה יותר, אך צריכה להיות סבירות, השיקול עצמו בלוגיקה הוא נכון אבל צריך לראות אותו כמכלול רחב. המרצה חושב שלפעמים שווה לנהל את העסק בגירעון כי עדיין התוצאה לנושים טובה יותר מהאלטרנטיבה (בתיק מעריב היו שבועיים של דיונים עד שנחה דעתה של השופטת באשר לניהול בגירעון).
אמרנו שכל חובות העבר לא משלמים בשוטף, ריביות לבנקים לדוגמה, אם מנהלים חברה כחדשה, כנקיה, זה מקל קצת, עד שמגיעים להסדר נושים.
לפעמים בא עו"ד בעל תפקיד ומגיש דו"ח לבית המשפט ואומר לבית המשפט מכרנו מיליון, הוצאות של 700,000 ₪ ונוצר רווח של 300,000 ₪. זה לא אומר שזה נכון, זהו דו"ח התזרים. בתוך המיליון יש 500,000 ₪ של מלאי קודם / חובות עבר, זהו נכס שהיה קיים לנושים ביום הפירוק, כבר היה בקופה, הוא יצר 500,000 חדשים עם מינויו והוציא 700, הוא הפסיד 200 למעשה. יש לו תזרים כי גבה כסף, בפועל יצר גירעון של 200.
השפעת העיתוי
העיתוי שבו החברה נכנסת להליכי חדלות פירעון משפיע על התוצאה שאפשר להגיע אליה. למשל באגרסקו עיקר העונה של אגרסקו זה בחורף ובסתיו, כשאירופה קופאת ישראל מייצאת מוצרי מזון בהיקפים גדולים. אגרסקו נכנסת להקפאת הליכים ו90% מהחקלאים המייצאים קיבלו את כספם חזרה (מבחינת שיתוף הפעולה שלהם היו אדישים יותר).

בקלאבמרקט – הייתה השלישית בגודלה, 400 עובדים, 118 סניפים, היא קרסה בפיק, בדיוק אחרי עונת הפסח. כלומר, כל הענף היה במצוקה קשה, שיתוף הפעולה וההתייחסות היו אחרים לגמרי.

אין תגובות:

פרסום תגובה