יום רביעי, 16 במרץ 2016

דיני נזיקין במשפט העברי - דיני שבת...

מדוע בדיני נזיקין לא קיימת הפרדה בין פעולת הרוח לפעולת האדם?>אותה מלאכה שהייתה מתרחשת בלאו הכי= פטור.
מדוע בדיני שבת קיימת הפרדה בין פעולת הרוח לפעולת האדם?>מלאכה בשבת= חייב.
למרות התשובותניתן להבחין בהבדל צורני.
האירוע המתואר מדגים פעולה האסורה בדיני שבתהמשותף ל-3 התשובות הראשונות הוא כי דיני שבת ודיני נזיקין זהים בתוצאהכך שניתן בעצם לסכם כי האדם אחראי לתוצאות של גורמי הטבע:
בדיני שבת= חייב.
בדיני נזיקין= עקרונית הוא חייברבא אף הדגיש כי הצפיות היא החשובה,פחות השילוב:
"אמר אבייהכא במאי עסקינן [=כאן מדובר ב-] כגון שליבה מצד אחד ולבתוהרוח מצד אחר;
רבא אמרכגון שליבה ברוח מצויהולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה.
רבי זירא אמרכגון דצמרה צמורי [=רש"ילשון חמימותכלומר שלא נפחממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו כדרך המחמם בנשימתו את ידיו,שאין זה לבוי כלל];
רב אשי אמרכי אמרינן [=מתי אנו אומריםזורה ורוח מסייעתו [=חייב], הנימילי [=דברים אלו הםלענין שבת,    דמלאכת מחשבת אסרה תורהאבלהכא [=אבל כאןגרמא בעלמא הוא [=גרימה בלבד הוא]  וגרמא בנזקיןפטור. <- "

המכנה המשותף של שלוש הגישות הראשונות הוא הגדרה אחידה למושג ״עשייה״ (המילה "כגון" מבחינה בין האירועים השונים).
בדיני שבת האדם יכול לרתום את איתני הטבע לעשייה, וכך גם בדיני נזיקין, מכיוון שבשני המקרים כאשר תבוצע עשייהיהיה חייב, וכאשר אין עשייהיהיה פטור, לא משנה אם בדיני שבת או בדיני נזיקין.

בנוסףניתן להבחין בין שני טקסטים:
-     הרוח הפרידה בין המוץ לבין החיטההאדם אחראי לתוצאהחייב, שכןהאדם רתם את הרוח לפעולתו.
-     האדם נשף על הלהבה, וביחד עם הרוח נוצרה להבה ששרפה את החציר> האדם לא אחראי לתוצאהפטור, שכן פעולת השריפה הייתה מתרחשת בלעדי פעולת האדם גם ככה.

הגדרת עשייה משותפת מחייבת בדיני שבת אך פוטרת בדיני נזיקין,מכיוון ש:
כדי שהטקסט יתיישב עם הרעיון שאדם אחראי גם למעשיה של הרוחשלוש הגישות הראשונות בעצם מצרות את היקפו של המשפט הראשון:
"לבתה הרוח פטוריןתנו רבנן [= לימדו רבותינו:] ליבהולבתה הרוח – אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאופטוראמאיליהוי כזורה ורוח מסייעתו! [=מדועשיהיה(שייחשבהמקרה כמו איש הזורה חיטה והרוח מסייעת לו// <אחת מן המלאכות האסורות בשבת היא זריית גרעיניהחיטה לאחר שנדושוכדי להפריד את המוץ והתבן מןהברוזאת באמצעות זריקה (=זרייהלרוח>]."

איך נגביל את התוצאה? האמירה הראשונה מניחה שאי אפשר לשלב ביניהםההבחנה בין המקרים איננה עיונית בין הקטגוריה של דיני שבת לדינינזיקיןאלא מקרים ספציפיים בדיני עשייהבעיקרון אין הבחנה פילוסופית מושגית בין דני שבת לדיני נזיקין אלא ההבחנה היא בעצם בין אירוע של ליבוי מדורה לאירוע של זורה והרוח מסייעת.
מנגדהרב אשי הבחין בין המושגים דיני שבת דיני נזיקין בסיפור זורה והרוח מסייעת:
-     בדיני שבתחייבמכיוון שההגדרה של מלאכה לעניין דיני שבתמתייחסת לפעולת אדם מכוונת וכך הוא מטיל את רצונו על הטבע.
-     בדיני נזיקין> מחפשים את העשייה הישירהולכן ע״פ הכלל התלמודי=גרמא בנזיקיןפטור.

מקור 16 -רמב"ם הלכות נזקי ממון ידא-ז
"(זאחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביאאת העצים חייבאחד הביא את העצים ואחד הביא אתהאור המביא את האור חייבבא אחר וליבה המלבה חייב,ליבתו רוח שאינה מצויה תמיד הרי כולן פטוריןליבהוליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלםנזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר כל המזיקין <-???
השגת הראב"דליבה וליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרם.א"א [=אמר אברהםואיך לא הפליג [=הבחיןכמושמפליג [=שמבחיןבברייתא אם יש בלבויו כדי ללבותהחייב ואם לאו פטור."
הסברליבה וליבתו הרוח- לפי קבוצת הרבנים הראשונה: אביירבא ורבי זיראהיינו מצפים לראות הפרדה בין דיני שבת לדיני נזיקין.
לפי רב אשי- בדיני שבת> חייב. בדיני נזיקין> פטור.
עולה מהטקסט כי לפי רמב"ם גרמא בנזיקיןחייבלמרות שהתלמודאומרפטור.

הראב"ד ביקר את הרמב״ם ותהה לאן נעלמה ההבחנה בין אירוע העפת הזרעים לבין אירוע להבת האש?
"(ההשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדינישמים (קש"ס מוסרי ולא משפטי)במה דברים אמורים שמסר להן גחלתוליבוה שדרך הגחלת להכבות מאיליה קודם שתעבור ותדליק (הדרך להיכבותלבדחסרה צפיותאבל אם מסר להן שלהבת חייב שהרי מעשיו גרמו. "
הסברישנה קטגוריה של גרימה עקיפה שפטורים עליה ויש קטגוריה שלגרימה עקיפה שחייבים עליההרמב"ם נתן לנו את הפתרון, כך שפירש את הסוגיה התלמודית> מעשיו של מישהו אחר גרמו.
#״טרום גרמא״- אם שלח גחלת ביד חרש שוטה קטן- פטוראם מסר את השלהבת לפיקח- חייב.
מה ההבדל בין גחלת לשלהבת?
-     דרך הגחלת להיכבות מאליה.
-     שלהבת אין דרכה להיכבות מעצמה אלא לאחר זמן ממושך, לכן חייבשהרי מעשיו גרמו לנזק.
מעשיך גרמו רק אם יש אפשרות לייחס את מעשיך לתוצאהאם אין ניתוק כמו בדרך השלהבת לא להיכבותהמעשה כן שלך.
    אין צפיותאין קש״ס משפטי> פטור.
    ישנה צפיות= אין דרכה של שלהבת להיכבותיש קש״ס משפטי>חייב שכן מעשיו גרמו.

מקור 19 -בבא בתרא כוע"א
[מקרה ניפוץ הפשתן]
"דבי בר מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלארקתא ומזקא אינשי [=בביתו של בר מריון בנו של רבין,כאשר היו מנפצים פשתן היתה הנעורת הולכת ומזיקהאנשים].
אתו לקמיה דרבינא [=באו לפני רבינא (לדין)] אמר להו[=אמר להם]: כי אמרינן מודה ריוסי בגירי דיליה הנימילי דקא אזלא מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי לה[=כאשר אנו אומרים שרבי יוסי מודה בחיציו שלודבריםאלו נאמרים רק במקום שהדבר בא מכוחוכאן הרוח היאשמביאה אותו].
מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו[=הקשה עליו מר (אדוננובנו של רב אשימה בין זהלבין זורה ורוח מסייעת אותו? // ראו 15 לעיל]
אמרוה קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו[=אמרו דבר זה בפני מרימרואמר להםאכן זהו מקרהשל 'זורה ורוח מסייעתו' <ודעתו היא לחייב את מנפציהפשתן לאור זאת>].
ולרבינא [=שפטר את מנפצי הפשתןמאי שנא [=מהההבדל בין זה לבין גץ...] מגץ היוצא מתחת הפטיש [=שלנפחוהזיק דחייב [=שחייבלשלםהתם ניחא ליה דליזלהכא לא ניחא ליה דליזל [=שם (לגבי גץ הניתז מןהפטישנוח לו (לנפחשהגץ  ילךכאן לא נוח לו שהדברילך]."
מקרה הפשתן: בביתו של בר מריון היה פשתן. באו לפניו לדין ותבעו את המשפחה בטענה שיוצרים מטרדהשאלה שנשאלה- האם אפשר להוציא צו מניעה כנגד המטרד?
-     עמדתו של רבינא- לא ניתן להרחיק את הנזיקין ולכן אי אפשר להוציא צו מניעהעמדתו דומה לעמדתו של רבי יוסי- הרחקת נזיקין ניתנת רק בפעולה ישירה״גירי דיליי״חיציו שלו מעשיו שלו.

הרוח היא זו שמעיפה את הפשתן, ולכן לפי דיני שבת> קיימת מלאכהלמרות שהרוח העפיה ולא האדםולכןחייבכאשר מדובר בגרימה עקיפה,ניתן להוציא צו מניעה ולכן היינו מצפים לראות שבסוגיה התלמודית אולי יופיע שגרמא בנזיקין פטור, והיינו מצפים שאצל הרמב"ם גם אם מדובר בגרימה עקיפהיש להחיל את ההלכה של גרימה ישירהחייב.

מקור 20 -רמב"ם שכנים יאא-ב
"מי שעשה גורן בתוך שלואו קבע בית הכסאאו מלאכהשיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלאיגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלאיזיקואפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושהמלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץוכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדישלא יגיעו ולא יזיקוואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלוכמי שהזיקו בחציו הן <-.
אע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליכה הרוח המצויההמוץ ואת העפר והזיקה בהן פטור מלשלם שהרוח הואשסייע אותו ואין נזק זה בא מכח מזיק עצמו <-. "
הסברלאירוע זה יש קש"ס מוסרי המספיק להחלת צו מניעהמכיווןשהרוח מסייעת ליצירת הנזקוניתן לומר כי הנזק לא נגרם ע״י האדם> לכןפטור.
יש קש"ס מוסרי אך אין קש"ס משפטי לעניין תוצאת מעשיואם הרוחמצויה הוא היה צריך לצפותזו הסתירה.

חידוד הנקודה: כשהוא מנפץ את הפשתן והרוח מסייעת אותויש לו פהגרימה שחייבים בגינה לפי מקור 16. במקור 20 גם אם זו רוח מצויה, הואפטוראיך זה יתכן?
השאלה צריכה להיות- האם מעשיי האדם גרמו?
-     השליך את הבערה בידי חרש שוטה… דרך גחלת להכבות מאיליה>האדם גרם.
-     ליבה וליבתו הרוח> האדם גרם.
-     הרוח העיפה את הפשתן> לא הוא גרם ולא מעשיו גרמואלא הרוח סייעה לגרימת הנזק.

השאלה היא מי הגורם?
-     כשאדם ליבה את הגחלתהאדם הפעיל שרשרת שבסופו של דברמזיקה.
-     כשהאדם ניפץ את כלי הכרסמלאכהאך הרוח העיפה את הזרעים>הרוח יצרה את הנזק.
ישנן סיבות להבדלים בין הסיפורים:
1.      הבדל בין נעורת לבין אש-
    אש היא דבר מזיק במהותו. אתה מלבה אשאתה גורם נזקלא מצליח להגיע ליעדהרוח עוזרת בהמשך השרשרת של הנזיקיןזה יגיע בסופו של דבראתה עשית משהו רעחייב.
    נעורת היא לא דבר מזיק כשלעצמוולכן הרוח היא זו שיצרה אתהנזק.
2.      רבינא מפרש במקור 19 את מקרה ניפוץ הפשתן כמקרה קלאסי שלזורה ורוח מסייעת, ולכן האדם חייב במעשיוומרימר חיזק את דבריושיש לחייב.

התלמוד שאל את רבינאאיך הוא מבחין בין זורה ורוח מסייעת כאשר אדם ניפץ ברזל ועפו הגיצים ולכן חייבלבין המקרה שהוא פוטר בו את מנפצי הפשתן?
במקרה של ניפוץ הברזלהאדם מעוניין שהגיצים יעופו ממנו.
במקרה של הפשתן- אין לו עניין ברוחהוא אדיש.
הטקסט התלמודי עושה הבחנה לפי פרמטר נפשי של רציה או מודעות:
-     התוצאה מיוחסת לאדם כאשר הוא מעוניין בפעולהאזי התוצאה מיוחסת אליו.
-     אם לא מעוניין שיקרהמשהו חסרלא ביסוד הנפשיההשלכה שלהפעולה איננה מיוחסת אליואין לי עניין שהמוץ יעוף ברוח.

לסיכום ישנם מצבים:
1.      פעולהאני עושה נזקאני חייב.
2.      פעולה מסוכנת מעשיו גרמו- אני מבעיר אש ומתחילה שרשרתאירועים שבסופה יש נזק> התלמוד פטר בגרימההרמב"ם חייב (מעשיו גרמו).
3.      קש"ס מוסרי ולא משפטי- פעולה שדרכה להיכבות אך אדם אחרליבההאדם הראשון פטור מבחינה משפטית אך חייב בדיני שמיים.מאחר ודרך הגחלת להיכבותהשוטה הוא שהזיק ולכן מעשיי האדם הראשון לא גרמו לנזקהקש"ס המוסרי עדיין קיים ולכן האדם הראשוןחייב בדיני שמיים.
4.      קש"ס מוסרי ולא משפטי- נעורת> הפעולה שלי לא מזיקה בפני עצמהולכן הרוח היא זו שיצרה את הנזקמכיוון שיש קש״ס מוסרי>האדם פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמייםגם כאן ישנו קש"ס מוסרי כיאפשר להוציא צו מניעה.

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

אין תגובות:

פרסום תגובה