שני עולמות משפטיים, חמש נקודות מפתח: השוואה בין המשפט הישראלי לאמריקאי
העולם המשפטי רחב ומגוון, וכל מדינה מפתחת מערכת ייחודית המשקפת את ההיסטוריה, התרבות והערכים שלה. עבור רבים, המשפט האמריקאי נתפס כמודל המוכר, בין השפעת התרבות הפופולרית. מה הם שונים המהותיים במשפט הישראלי? במאמר זה מנצל לחמש נקודות מפתח שיאירו את השוני בין שתי המערכות.
1. מקורות המשפט: שיטת משפט קונטיננטלית מול שיטת המשפט המקובל
הבסיסי ביותר של טמון בשורשים ההיסטוריים של שתי המערכות:
- המשפט האמריקאי (ואנגלי): מושתת על שיטת המשפט המקובל (משפט מקובל) . פירוש הדבר הוא שתקדימים משפטיים – פסקי דין קודמים של בתי משפט – מהווים מקור משפט מחייב, והשופטים ממלאים תפקיד מרכזי ביצירת הדין. קיימים אמנם חוקים כתובים (תקנון), אך אלו מתפרשים ומתפתחים לאור הפסיקה.
- המשפט הישראלי: בעיקרו לשיטה מעורבת , אך נוטה יותר לכיוון המשפט הקונטיננטי (Civil Law) . מקורותיו השפעות עות'מאניות, אנגליות (מתקופת המנדט) וכן חקיקה מקורית ומסתתת. בעיקרו, החוק הכתוב (חוקי הכנסת) הוא מקור המשפט החומר והמחייב, כאשר הפסיקה משמשת לפרשנותו ולמילוי "לאקונות" (חסרים) ב, אך בדרך כלל אינה יוצרת דין חדש יש מאין. עם זאת, יש לזכור כי בפועל, בפסיקת בתי המשפט בישראל, יש משקל רב לתקדימים.
2. מבנה מערכת המשפט: פדרלי מול אחיד
- ארצות הברית: מערכת המשפט האמריקאית היא פדרלית . מערכת בתי המשפט הפדרלית ומערכות בתי המשפט של המדינות (בתי המשפט של המדינה). לכל מדינה יש חוקים ייחודיים משלה, פרוצדורות שונות, ולעיתים אף גופי נפרדים (פרט, חוקי נישואין וגירושין שונים ממדינה למדינה).
- ישראל: מערכת המשפט הישראלית היא אחידה ומרכזית . בתי המשפט פועלים תחת רשות שופטת אחת, הפרושה בכל הארץ, והדין החל הוא אחיד בכל שטחי המדינה. קיימות אמנם ערכאות שונות (שלום, מחוזי, עליון), אך כולן חלק מאות היררכיה ואותה מערכת חוקים.
3. תפקיד חבר המושבים: מרכזי מול שולי
- ארצות הברית: לחבר המושבעים (מושבעים) תפקיד מרכזי ומהותי, בעיקר במשפטים פליליים חמורים ובתביעות אזרחיות רבות. תפקידו לקבוע את העובדות בטיק ולהגיע להכרעת דין (פסק דין). השופט קובע את החוק ומנחה את המושבעים, אך אינו קובע את האשמה או החזק.
- ישראל: בישראל, מוסד חבר המושבעים אינו קיים כחלק ממערכת המשפט הפלילי או האזרחי. שופטים מקצועיים הם אלו שקובעים את העובדות והן את החוק והמכריעים את הדין. למרות קיומם של מוסדות דומים חריגים (כגון בתי דין צבאיים), הם חלק מהמערכת השיפוטית האזרחית הכללית.
4. מינוי שופטים: בחירה ואישור מול ועדה מקצועית
- ארצות הברית: שיטת מינוי השופטים מורכבת ומשתנה בין המדינות השונות ובין הערכאות הפדרליות. שופטים פדרליים ממונים על ידי הנשיא ומורים על ידי הסנאט – אושר פוליטי מובהק. בחלק מהמדינות, שופטים נבחרים בבחירות ציבוריות.
- ישראל: שופטים בישראל ממונים על ידי הוועדה לבחירת שופטים . זו ועדה מקצועית ומגוונת המורכבת משופטים מכהנים (נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים), שרים (שר המשפטים ושר נוסף), חברי כנסת ונציגי לשכת עורכי הדין. מטרת הוועדה היא לבחור שופטים על בסיס כישוריהם מקצועיים והמשפטים, תוך צמצום ההשפעה הפוליטית הישירה.
5. נושא חוקיות: חוק נוקשה מול חוקי יסוד גמישים
- ארצות הברית: ארצות הברית מבוססת על חוקה כתובה ונוקשה , המותאמת את מגילת הזכויות (Bill of Rights). החוקה חייבת את הדין העליון במדינה, ובתי המשפט (ובעיקר בית המשפט העליון) ארץ בסמכות רחבה לבטל חוקים הנוגדים אותה (ביקורת שיפוטית חוקתית).
- ישראל: לישראל אין חוקה כתובה אחת ונוקשה . במקומה, חוקי יסוד , שנועדו להוות את פרקיה העתידיים של החוקה. מעמדם המשפטי של חוקי היסוד נדון רבות, וקיימת פרקטיקה של ביקורת שיפוטית על חוקים הנוגדים אותם (בעיקר סעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). עם זאת, מעמדם של חוקי היסוד נחשב "גמיש" יותר מזה של חוקה נוקשה, והדיון סביבם עדיין מתפתח.
לסיכום:
המשפט הישראלי והאמריקאי, על אף היותם שניהם מערכות דמוקרטיות מתקדמות, נבדלים זה מזה באופן מהותי במבנה, במקורותיהם ובפילוסופיה הבסיסית שלהם. הבנת ההבדלים אינה רק עניין אקדמי, אלא חיונית לכל מי שמעורב או מתעניין במערכות משפט אלו, בבית ומעבר לים.
